היינו כמעט שנה וחצי ביחד. האלימות המילולית התחילה בשלבים. ולכן לא קמתי ישר ועזבתי מהתחלה, יש לציין שהגברים האלה הם בעלי כושר שיכנוע, לשון חלקלקה, יודעים לגרום לך להרגיש אשמה ושאת סתם מגזימה. ואתתת לא!!! בחצי שנה הראשונה הוא מלאך. זה ״מילים קטנות״ (גם זה לא מקובל בעיניי) כמו: סתומה מפגרת מטומטמת וכו׳...
עובר לשלב השני: השפלות ועלבונות כמו: את טיפשה, את לא מבינה כלום, האנגלית שלך לא טובה, לא מבין למה לא מקבלים אותך לעבודה, את לא טובה מספיק, את חלשת אופי, לא חזקה, את לא אישה, את לא יודעת לגרום לי להרגיש כמו גבר את לא מרגשת אותי ומצחיקה אותי. את חסרת ביטחון. ואז זה מחלחל לראש, יכול להיות שאני באמת כזאת? מתחיל דיכאון את עצובה והוא צועק עלייך בבוקר שאת קמה פרצוף 9 באב ולא מבין למה הרי מה הוא כבר עשה/אמר? ״את לא אישה שמחה, את דיכאונית אולי יש לך מחלת נפש.״ ובו זמנית יש
אלימות כלכלית. את בבית אצל השכנים, והם גברים למרות שהיו גם נשים, הוא צועק בטלפון אומר לך יש לך 3 דק להגיע הבייתה אם לא כל הדברים שלך בחוץ. נועל לך את הדלת. אלים אלייך. ואת לבד בחול, בלי יכולת לנוע, אין משפחה, מעט חברים ובושה גדולה לבקש עזרה.
בהתחלה לא משתפים משפחה כי הם רחוקים וזה להדאיג את אמא, ומה תוכל לעזור ממרחק של 15 שעות טיסה חוץ מלהקשיב. וזה ניגרר את מושכת עוד זמן, אולי זה יישתנה, אולי כשאמצא עבודה ואצא מהבית זה ייסתדר, יש לחץ כלכלי. ואז מגיעים ההשפלות: את כורדית, את אפס, לא שווה כלום, איזה גבר ירצה אשה כמוך!! ועוד המון דברים מזעזעים, ואז דחיפה ״קטנה״ ומשיכה בשיער. וכמובן שהוא לא התכוון , ״ואת סתם עושה מזבוב פיל״, ״את ניתקעת על שטויות״, ״לא מבין מה את רוצה ממני״, ״את ניטפלת אלי״, ״את מחפשת אותי״. ואני יודעת שלא אז קמה והולכת ועוזבת. היינו פרודים 4 חודשים, וכן אני הסכמתי אחכ להצעת נישואין אל תשאלו למה. ואל תשפטו.
בחודש וחצי האחרונים שזה הדד ליין שלקחתי לי יצא המיפלצת עד הסוף. (חייבת לומר שבחוץ הוא מלאך!! עוזר לחברים, שמח, אהוב על כולם, כריזמטי, חייכן צוחק מספר בדיחות חברמן). ואני יודעתתת בתוכי שזה לא מה שבורא עולם רוצה בשבילי, שזה אלימות
מילולית נפשית כלכלית ומזל שלא הרים יד וברחתי לארץ מהר. מילים כמו: זונה, שרמוטה, כוסעמק, תעופי לי מהבית, אני לא יממן אותך, את נצלנית, באת לפה חשבת שלא תעבדי ואני יהיה ספונסר שלך? לכי תעבדי תביאי כסף, (והוא עצמו עזב עבודה.). את עצלנית, אין לך חשק לחיים, את דיכאונית. כמה פעמים שנהגתי ברכב הוא צעק וקילל ליד 2 חברים שאני לא מחנה טוב ולמה נגעתי באוטו ואל תגעי לי בדברים. אני שונא שנוגעים לי בדברים.
התביישתי מהחברים. ישבנו בבית קפה והוא צעק לי טמבלית ליד כולם היינו עם עוד זוג הם היו בשוק. וגם אני! ואני רוצה לברוח אבל אין לי לאן! אני חסרת אונים, מרגישה באמת חלשה! עלובה! קטנה! מושפלת! מה זה מה שהחיים רוצים בשבילי? כל תפילה שלי מבקשת זיווג והנה יש לי. אבל איך יכול להיות שזה מה שהחיים הביאו לי? לא הגיוני! לא יכול להיות שזה מה שהיקום בחר בשבילי!
על השבוע הראשון שטסתי אליו שוב אחרי שהציע כבר היה ריב. צעק עליי ש״את כל דבר עונה לי״, לפעמים את צריכה לסתום! ואישה צריכה לכבד את הגבר שלה וללכת עם הראש למטה, כמו שאמא שלי הייתה מכבדת את אבא שלי. וכשאת שואלת את אחותו היא צוחקת ומגחכת עלייך ״לא יודעת מאיפה הוא מביא את זה״ ״הוא ממציא דברים״. כשקלט שאני המומה ואני נסוגה אחורה מייד התנצל!!!! ושוב נהיה חם וחביב ואוהב!! הצעתי לו כמה פעמים שילך לטיפול שנברר על איש מקצוע, נלך ביחד, ואין! מבחינתו אין לו שום בעיה והוא בסדר גמור! שהבעיה היא אני!
אז בערב שישי לאחר יומיים שטרחתי במטבח לארח חברים, רציתי לתעד את השולחן היפה שערכתי ומיגוון של אוכל, הוא שומר שבת, אז בלי שיראה מהר צילמתי, הוא רואה וצרח עליי מול כולם, אנשים שאני כלל לא מכירה פרט לאחד שגם היה בהלם. ״כוס עמק״, למה את עושה את זה? את מבזה את שולחן השבת שלי! את צריכה להתבייש, את צוחקת על אלוהים״, מה את עושה לי צצצ אני ישבור אותך״. וכולם שותקים, אני היחידה מבין 5/6 גברים וכולם בשקט מוחלט ובהלם. ואני מפנה גב, מתביישת ולא עונה. נכון זה שישי בערב, יכל להגיב בצורה אחרת. אבל זה העניין!! שהמיפלצת יוצאת ממנו באופן טבעי, אפילו בפרהסיה, וכשאנחנו לבז זה יותר גרוע.
אז הלכנו לישון כשאני מושפלת ולא מעוניינת במגע כמובן. וככה העברנו שבת, בבוקר יום ראשון קמתי לתופת 40 דק שהוא רק מקלל ויורד עליי: זונה שרמוטה אני שם עלייך זין, את יכולה למצוץ לי את הזין (ומנער גת האיבר בצורה גועלית ובורטלית), את בסך הכל כוס שאני מכניס בו את בזין, אז מה אם אני נהנה לשכב איתך, מליון בחורות צעירות בנות 24 רוצות אותי מה אני צריך אותך, את אפס, מי את מי את?! כל פעם שאת מבשלת את עושה ריב נכנס בך השטן, אז מה אם לא עזרתי לך לפנות בשביל מה את אישה ועוד ועוד.. ואז כשהוא מתקלח מקלל, מתלבש מקלל, יוצא טורק דלתות.
ואני בשקט מוחלט! רועדת, חם לי בכל הגוף, אני מפחדת רק רוצה שילך!! ואז כשיוצא מהבית, אני מהר רצה לארון וזורקת את הבגדים בבלאגן למיזוודות מניחה את הטבעת בארון. מתקשרת למישהי שבעבר הכרתי באותה עיר, ומבקשת לישון אצלה עד לטיסה. היא כמובן מסכימה. הוא חוזר אחרי שעתיים בערך יש לו מצלמה בחדר כניראה שומע ורואה הכל (טוען שהיא לא מצלמת רק שומעים, והיא כבויה לרוב, כשיש מנקה הוא מדליק), מתיישב מולי במטבח וכאילו כלום לא
קרה אומר לי בואי נדבר, אי אפשר שככה נריב. את מוציאה אותי מדעתי. אולי את לא אוהבת אותי. אל תעשי פרצוף של קורבן. כל הבוקר בתחטשות זוועה, לא יכולה להסתכל עליו פעם אהבתי אותו, היה יפה בעיניי ועכשיו הוא מכוער! הוא מפלצת, נירטה כמו שד. אני פתאום ניגעלת ממנו מהקול שלו מכל מה שקשור אליו. אני שונאת אותו!
דווקא שיצאצי מהדלת עם כל המיזוודות הוא נכנס מדלת אחורית, מנסה לשכנע להישאר, עם חבר שהיה, וכמובן שלא הסכמתי רק רמיתי לברוח. מספר לכולם שאני ״מגזימה״, ולא בסדר, ואני ״לא זורמת עם החיים״. ואחותו תמיד אמרה לי: ״שטויות, הוא ככה הוא מתעצבן ואחרי שניה שוכח״, ״את לא יודעת איך לקחת אותו״, ״גם אותנו הוא מקלל מנתק לו ת׳פון ואחרי זה מתקשר כאילו כלום״.
אני באמת מתחילה לחשוב מה דפוק אצלי מה?? אחרי כל מה שעברתי? אני הלא בסדר? אין מצב!! לא יכול להיות! לא קיים! הוא מספר לכולם שאני לא יודעת איך לקחת אותו וניפגעת מכל ״מילה קטנה״. ״היא סתם עושה סיפור״. ואני לא, יודעת שלאאאא!!! אני ראיתי את הזוגיות של ההורים שלי וזה מה שאני רוצה לעצמי! כבוד, הבנה הערכה אהבה. ועוד מלא דברים טובים וזה מגיע לי! ואני לא יוותר אז מה אם אני בת 32? אני לא מוותרת אני אמצא מישהו ראוי! תענו דברי חכמה, אל תשפטו, תעזרו לנשים במצב כזה אל תתעלמו תשמעו שני צדדים , תגדלו את הבנים שלכם להיות גברים! שמכבדים אישה!
זקוקה למילים חמות, להרים לי את המצב רוח. לא לכתוב תגובות בלי לחשוב. צריכה הבנה. ואוזן קשבת.
