פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין שרון סגל

נשואה בת 26 כמעט שנה פלוס תינוק בן שנה (ביחד 4 שנים)
במהלך הנישואים אחרי לידת הבן הכל נהיה שחור
הזוגיות אפשר להגיד לא הייתה בנוסף נכנסנו לבעיות כלכליות הגבר לא מצא פתרון לבעיה.

אני עבדתי ב 2-3 עבודות בלילות בשחור במהלך החופשת לידה
הזנחתי את עצמי כאישה, הוא לא רצה להשקיע ןלעבוד כי לא רצה לפספס את גידול הילד.... (כאילו שאני לא פספסתי) התאכזבתי ממנו כגבר.

הוא היה מזניח את עצמו לא מתקלח לפעמיים ממש מתנהג כמו ילד קטן.
לא ראיתי בו גבר.

לא היה מוצא פתרון לבעיה, תמיד היה אומר יהיה טוב ולא היה עושה משהו כדי שמשהו ישתנה.

לפני הולדת הבן הכל היה אחר לגמרי הוא היה הגבר הכי מושלם מפנק דואג.

מספר פעמים דיברנו על הנושא אמרתי שרע לי אמר שישפר שישנה ובסוף הכל שוב היה חוזר לתחילה סיפרתי לו שאני מתחילה להסתכל על זוגות סיפרתי שאני רואה בגברים מה שאין אצלו המון אמת והרבה גילוי.

הייתי בורחת מהבית נכנסתי לדכאון מאוד נפשי קשה.

באותה תקופה גם רבתי עם ההורים מבחינתי היה סיוט לגור איתם (גרנו לבד אבל חזרנו אליהם אחרי הלידה בשביל לחסוך)
רציתי שיעזור במיוחד כשאמרתי שרע לי שימצא לי פתרון שידאג..
מבחינתי היה לוקח את הדברים והייתי ישנה בחוץ ולא היה משאיר אותי בתוך הזבל שם אבל לצערי רק המילים ״יהיה בסדר״...

בין הבריחות מריבות וצעקות, באמצע הדרך פגשתי מישהו ... שיחת נפש חבר טוב והפך גם לבן זוג, גרים ביחד 3 חודשים נמצאת בתהליך גירושין.

איתו השתנתי הוא הראה לי מזה גבר שיודע לעמוד בראש המשפחה חזק ומכוון ומכבד מפנק מעניק המון ולמרות כל הטוב הזה שהיה לי ככ חסר ... לא הכל מושלם.

אצל בן הזוג זו מערכת יחסים ראשונה... לפני ההכרות איתי היה מעשן קבוע סמים, בזמן האחרון בעיקר אחרי שהפסיק לעשן התפתחו אצלו התפרצויות עצבים שטוען שלא מוכרים גם לו ההתפרצויות מגיעים גם להתבטויות לא יפות.. כמובן שלאחר מזה מבקש סליחה.

מבין שזה לא תקין רוצה לטפל מבטיח להשתפר!
הבן זוג טוען שהעצבים הם מכיון שהכל חדש לו בת זוג פלוס ילד המון שינויים בזמן קצר.

מוסר כי לא מוכן לאבד אותי ויעשה הכל אפילו מרגיש לי קצת אובססיבי אלי.

הגרוש והוא ביחסים סבירים טובים ואף חבריים
חגגנו יום הולדת שנה לבן ביחד ארוחות משפחתיות
למרות הקושי מנסים כמה שיותר שלווה על מנת שהילד לא יפגע.
בריב האחרון שהיה עם בן הזוג התחלתי להזכר בהתחלה של הזוגיות עם הגרוש שאיתו גרתי 4 שנים ולא רבנו אפילו לא פעם אחת ועם הבן זוג הנוכחי אין יום שאנחנו לא מתווכחים רבים צעקות אגרופים בקיר שבירת דברים.

מרגישה פתאום שכל האהבה והיחס לא שווה את זה.

מרגישה שפתאום הפרידה מהגרוש היא ככ סתמית ופשוט אולי באותה תקופה שנינו לא היינו מוכנים לא לילד לא כלום.

כי לפני זה המגורים המשותפים הין הכי כיפים שיש
אף פעם הוא לא העז לצעוק עלי או לקלל או לפגוע. לא ידעתי מה זאת אלימות מילולית בכלל...

מרגישה שאני נמצאת כרגע בצומת דרכים בפני צעד מאוד גורלי!

שניהם רוצים שאשאר גם הגרוש מוכן לסלוח
מצד אחד יש לי אופציה להיות עם הגרוש והילד לא ידע גירושים ידע יחסים שקטים של זוג חברים
תמיד אפחד שבבעיה כלשהי אני אצטרך להיןת הגבר המפרנס בבית הוא איש טוב פשוט זקוק ליותר מידי כיוון.. לא מסוגל לחשוב לבד.

או צד אחר מחיה עם הבן זוג עם הילד, החלוקה 3 ימים איתי 3 ימים עם הגרוש (מרגיש לי טראומטי שאני הורסת לילד את החיים)
מה שכן יש לי בטחון שלילד יהיה הכל מהכל בלי לדאוג לשניה. מבחינת הבן זוג שאעבוד רק בשביל הפינוק האישי שלי הוא כגבר מתחייב להכל.

דואג שאתחיל ללמוד שאתחיל לחיות בשביל עצמי
ורק אפחד מהעצבים שעוללים להגיע בכל רגע נתון...

מבקשת לשמוע דעה של עורך דין מנוסה בדיני משפחה, שיוכל לפתוח את עיני ולהסביר מה אפשר לעשות במקרה כזה. המצב שלי פשוט נורא ואין לי מושג לאיפה להתקדם במקום שאני נמצאת בו. צומת דרכים שאני חייבת לעבור ולא יודעת לאן לפנות.