בקשה לאחריות הורית זמנית (משמורת זמנית): מהפרידה ועד לסיום הליך הגירושין

כיצד נקבעת האחריות ההורית הזמנית?

האחריות ההורית הזמנית נקבעת בהתאם לסעיפים 24 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962.

סעיפים אלו קובעים כי ההחלטה בדבר האחריות ההורית הזמנית יכולה להתקבל בהסכמת שני ההורים יחדיו, כאמור בסעיף 24 לחוק הכשרות, או במסגרת הכרעה שיפוטית במידה והם חלוקים ביניהם בעניין זה, אשר תתקבל בהתאם לעקרון העל של טובת הילד, כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות וכפי שיוסבר בהמשך הדברים להלן.

מטבע הדברים, עדיף ורצוי מאד שההורים יגיעו יחדיו להסכמה משותפת והדדית בדבר קביעת האחריות ההורית הזמנית על הילדים וזאת כדי למנוע מאבקים מיותרים במסגרת הליכי הגירושין, שממילא אינם קלים לאף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר ובמיוחד על מנת למנוע פגיעה מיותרת בילדים עצמם.

ברם, במידה ומסיבה כלשהי ההורים אינם מצליחים להסכים בעניין האחריות ההורית הזמנית, רשאי כל אחד מהם להביא את העניין להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני הרלוונטי להם, שיחליט בעניין זה בהתאם לעקרון העל של טובת הילד.

כדי לקבל החלטה שיפוטית בדבר קביעת האחריות ההורית הזמנית, יש להגיש בפני בית המשפט בקשה לקביעת אחריות הורית זמנית במצורף לכתב התביעה העיקרית בעניין האחריות ההורית וזאת עם תחילת הליכי הפרידה והגירושין וכמובן שרצוי לעשות זאת באמצעות עורך דין מומחה להליכי גירושין.

בית המשפט ידון בבקשה ויקבע מי מההורים יישא באחריות ההורית הזמנית על הילדים עד לקבלת פסק דין בתביעה העיקרית בעניין האחריות ההורית, שבו יקבע מי יהיה ההורה המרכזי של הילדים באופן קבוע.

הכרעת בית המשפט תתקבל כאמור בהתאם לעקרון העל של טובת הילד ולפי סעיף 25 לחוק, אשר קובע שבית המשפט יקבע בעניין האחריות ההורית על הילדים וחלוקת זמני השהות "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלומר, כאשר מדובר בילדים עד גיל 6 תופעל חזקת הגיל הרך, לפיה הילדים יגדלו אצל האם, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות שמצדיקות קביעה אחרת ושלילתה של חזקת הגיל הרך.

לגבי ילדים מעל גיל 6 לא תופעל החזקה, כך שלא תינתן עדיפות לקביעה שהאם תהיה ההורה המרכזי.

עם זאת, בדרך כלל מקובל שגם ילדים גדלים מעל גיל 6 אצל האם, אם כי בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת יותר ויותר המגמה בדבר קביעת משמורת משותפת ובאופן לפיו גם האב נוטל חלק פעיל בגידול השוטף של הילדים.

החלטת בית המשפט בעניין האחריות ההורית הזמנית מתקבלת בהתאם לשמיעת טענות הצדדים, תסקיר סעד שנערך על ידי עובדים סוציאליים או בדיקת מסוגלות הורית, שבמהלכה ההורים נדרשים לבצע שורה של מבחני אישיות ומבחנים פסיכולוגיים וכן נערכות תצפיות עליהם, וזאת כדי להגיע למסקנה בשאלה מי מהם מתאים יותר לשמש כהורה המרכזי של הילדים.

תוקף ההחלטה על אחריות הורית זמנית

כפי שנובע משמה, ההחלטה על אחריות הורית זמנית הנה בעלת תוקף זמני בלבד וזאת עד לסיום הליכי הגירושין וקביעת ההסדר הקבוע לגבי הילדים במסגרת הסכם הגירושין שיחתם בין ההורים.

מכאן גם נובע שההורה המרכזי הזמני לא יהיה בהכרח או באופן אוטומטי גם ההורה המרכזי הקבוע, אלא הדבר נקבע בהתאם לנסיבות המקרה.

בנוסף, כשם שההחלטה בדבר ההסדר הקבוע יכולה להשתנות בהתאם לבקשות הצדדים, אזי גם ההחלטה על אחריות הורית זמנית יכולה להשתנות בהתאם לבקשות הצדדים ובלבד שהצד שהגיש את בקשת השינוי יוכיח שחל שינוי בנסיבות שמצדיק את שינוי ההסדר וכי השינוי עולה בקנה אחד עם טובת הילד.

עוד בנושא: הקריטריונים שישקלו לצורך שינוי החלטה בעניין משמורת ילדים