פורום גירושין ודיני משפחה

אחרי 20 שנה ביחד, ו4 ילדים - אני שניה לפני קבלת גט.
הבטן מתהפכת.

מריצה בראש את תסריט החתונה, האהבה הענקית שהייתה שם, השנים שלנו יחד, הלידות של האוצרות שלי....

את ההתלבטויות במהלך השנים- מה נכון ביותר- ולאחר שהבנתי- האם אני מסוגלת?

אני שלמה עם ההחלטה ויודעת שזה הצעד הנכון עבורי ועבור משפחתי.

לא שוכחת את הטוב שהיה בשנים הללו, אבל גם הרבה דברים פחות טובים - שלבסוף גרמו לי להגיע להחלטה ככ קשה.

החלטה שאני לא מסוגלת להמשיך ולחיות בחוסר אמון ושקרים.
עם, אבל בעצם בלי בן זוג, בלי כתף תומכת, בלי שותף לחיים.
כשהאדם שאמור היה להיות הכי קרוב אליי - גרם לי לכל כך הרבה בכי וכעסים.

שהילדים שלי גדלים לתוך הורים במערכת זוגית שהיא הדבר האחרון שארצה שתהווה דוגמא עבורם.

ועדיין, לקראת סוף הליך הגירושין, שלקח זמן - ושעזר לי להפנים ולהשלים- הכל צף.

כל הרגש שהיה עצור, כל הכאב ששמרתי בפנים..

פחות חוששת מהעכשיו - אלא מהעתיד הרחוק יותר, ושהילדים שלי יצטרכו לגדול כך- ולא לבית עם אמא ואבא.

אני טוטאלית לילדים שלי, משדרת תמיד חוסן חוזק וחיוך.
אבל פתאום מרגישה בתוכי שאני יותר חוששת, מבולבלת, ובימים האחרונים גם יותר כואבת, את סוף הנישואים.

וגם נלחצת מהעובדה שאני תיכף מחליפה כותרת לגרושה...


הצלחנו למרות הכל להתגרש בצורה מכובדת- עבורנו ועבור ילדינו. מקווה שזה ימשיך כך.

בטוחה שיהיה לי ולילדיי טוב יותר -
ואנחנו לומדים יחד לחיות במציאות חדשה....