לאור המצב בישראל ועל מנת לאפשר לך להמשיך ולקבל שירות משפטי מעולה, תוך שמירה על בריאותך ועל בריאות הציבור, משרד עורך דין שרון סגל מפעיל שירות דיגיטלי אישי ומתקדם.
מהיום ניתן לנהל פגישת וידיאו עם עורך דין ממשרדנו, להתייעץ ולקבל תשובות - מבלי לצאת מהבית!
אני נשואה 5 שנים
יש לנו 2 בנים קטנים .
התחתנתי איתו לא מהסיבות הנכונות אפשר להגיד .
לא אפרט מה היו הסיבות אבל מה שבטוח זה לא היה מאהבה לא התאהבתי בו וגם לא נמשכתי אליו .הוא מצידו ממש התאהב בי וממש רצה אותי ועד היום זה ככה. בכללי הוא בחור טוב וגם נראה טוב יש לו מעידות, יש מריבות כמו בכל זוג פחות או יותר. לפעמים מקלל וכאלה ודי עצבני אבל בכללי הוא בסדר.
באותה תקופה היו לי סיבות משלי (די מוצדקות ונכונות לאותה תקופה ) והייתי חייבת לעשות מעשה ו "לברוח" מהמציאות שהייתי בה . ומצאתי את בעלי מולי וחשבתי שזה המעשה הכי נכון בשבילי שלא חשוב מה אני חייבת לעלות על דרך חדשה ולעזוב את העבר שלי בכל מחיר! ודבר הוביל לדבר ובלי ששמתי לב פשוט התחתנתי איתו והבאנו 2 בנים מקסימים שאותם אני אוהבת בכל ליבי ואתן את חיי למענם !
אך עם בעלי המצב פשוט מחורבן . הוא גרר אותי למצב בלתי אפשרי . אני חשבתי שאם אני אתחתן איתו אז דברים השתפרו ויהיה בסדר . אבל המצב ניהיה הרבה יותר גרוע מבחינה כלכלית וחשבתי שאני חזקה ושאני בכל זאת אולי אוהב אותו עם הזמן אבל זה לא קרה . הוא פשוט ריסק אותי כלכלית .
אני מרגישה שאני בבית סוהר וידיי כבולות. אין לי שום אפשרות לצאת מהמצב הזה שאני נמצאת בו. את הדירה שאנחנו גרים בה זה ממש בחסד מבעלי הדירה שמקבלים מאיתנו רק מזומן.
זה התחיל ממש כמו כדור שלג שהתגלגל והתגלגל וניהיה פשוט ענק . אנחנו סגורים בפני כל דבר שאני רוצה להתקדם.
וכל זה באשמתו . אני הייתי בתור רווקה מאד מסודרת ותמיד הייתי עצמאית אפשר להגיד שגידלתי את עצמי לבד. והיה לי רכב והייתה לי עבודה טובה ומסודרת והיו לי חיים טובים עם עצמי . הוא פשוט נכנס לחיי וריסק אותי הרס אותי ונפלתי איתו בכל היבט של כלכלה.
אנחנו כרגע בהסדרים מול עורכי דין וכל מיני עניינים ותשלומים שאנחנו משלמים ומנסים לצאת מהבוץ שהוא הכניס אותנו אליהם .
בהתחלה של הנשואים הוא היה עובד ואז החליט שהוא רוצה להיות עצמאי ומשם התחיל כל הבלאגן.לא עבד כמה חודשים טובים ונאלצנו לקחת הלוואות מכל העולם בשביל להרים את הראש ולסגור את החודש ונכנסתי להריון מהר מאד אחרי החתונה שככה לא היה לי אפשרות לחשוב מה אני עושה ועדיין הייתי בתקווה שאולי דברים השתנו אבל זה הרחיק אותי יותר ויותר ממנו שגם ככה לא הייתי קרובה . וגם שהוא עבד המצב שלו היה על הפנים בלי חשבון ,בלי אוטו בלי כלום . ואני כמו סתומה המשכתי והמשכתי איתו חשבתי שהמצב השתפר ואולי ההורים שלו יעזרו לנו . הוא גם עבד עלי בהתחלה נתן לי לחשוב ועשה רושם שהוא בן אדם מסודר ושההורים שלו תמיד עוזרים לו . אבל זה ממש לא נכון המצב. פשוט לא עוזרים בכלום רק מתלוננים ונותנים ביקורת .
הם חיים להם בסבבה ואנחנו חיים מהיד לפה . בלי חשבון בנק בלי צ'קים בלי אשראי , בלי אוטו בלי חסכונות בלי שום כלום . בקושי מסיימים את החודש עם השכירות ואם התשלומים וקניות . הוא גם לא יודע לשמור על הכסף כל הזמן הולך לסופר וקונה שטויות שאף אחד לא אוכל . פזרן כזה ולא מחושב .
גם את החינוך שלו כלפי הבנים אני לא אוהבת. יותר מידי מפנק אותם והם מטפסים לו על הראש שהם איתו ואיתי הם מתנהגים שונה לגמרי . בוכים לא מקשיבים . ושהם איתי לבד הם כאלה מתוקים וילדים טובים ומקשיבים וכיף לנו ביחד . ואיך שהוא מגיע הם מתחילים לבכות והוא תמיד מגיע בזמנים מעצבנים . אני לא יכולה כבר לסבול את הנוכחות שלו . לא יכולה לראות את הפרצוף שלו . אני ממש לא סובלת אותו הוא מעצבן אותי נורא . קרציה כזה עם פרצוף תחת מסתובב כל היום פרצוף דיכאון תשעה באב .איך שאני שומעת את הצעדים שלו במדרגות אני חוטפת דיכאון ! לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו לידי .
אני גם לא יכולה לשכב איתו . לא נמשכת אליו בכלל לא יכולה להתנשק ולחבק אותו . זה פשוט לא יוצא לי מהלב אין לי כמיהה אליו אין לי רגש של חיבה או אהדה כלפיו .פשוט הרגשה רעה ולא טובה. אנחנו לא יוצאים לא מבלים לא ביחד ולא עם הבנים הבילוי הכי פרוע שלנו זה לצאת לאכול גלידה עם הבנים זהו זה נקרא יצאנו . אין לנו רכב לצאת לטיולים בשביל הבנים שיהנו . כל הזמן בבית או בגינה . לא שאני אוהבת לצאת אני באמת אוהבת להיות בבית מאד. אבל לפעמים אני רוצה שהבנים יצאו קצת מעבר לעיר שהם גרים בה . קצת טבע קצת לראות עולם ואין לנו אפשרות אנחנו בלי אוטו בלי כלום אני כל כך רוצה לבלות איתם ואין לי אפשרות ולא תמיד יש כסף . אני שונאת את העיר שהוא הביא אותי אליה פשוט שונאת . שונאת את מקום העבודה שלי ,שונאת את הגנים, שונאת את השכונה המסריחה העיר המסריחה הכל מסריח פה ומחניק . אני מרגישה שאני נחנקת פה לא יכולה לנשום . מהמקום שאני באה זה העיר האהובה עליי כל חיי הייתי גרה שם והייתי נהנת יוצאת מבלה . הייתי שמחה ומאושרת ועכשיו אני בלי חיוך בלי שמחה ממש עצובה בא לי לבכות על מר גורלי . הפסקתי לטפח את עצמי מרוב דיכאון ממש הזנחתי את עצמי . אפילו התכערתי לדעתי . כל הזמן יושבת בבית ולא עושה כלום מדיכאון . וגם שאני עובדת אני בדיכאון כבר לא אוהבת את התחום שאני נמצאת בו .
אני כל כך רוצה לשנות את חיי רוצה לחזור לאיפה שגרתי להשכיר דירה קטנה עם גינה . דירה לי ולבנים שלי החיים שלי האוויר שלי . רוצה לחיות איתם לבד לבד בלי אף אחד . אני לא רוצה אותו בחיי יותר רוצה להתגרש נמאס לי ממנו לחלוטין. לפעמים הוא מנסה לדבר איתי ולדובב אותי ואני פשוט לא מסוגלת אני כאילו אומרת לעצמי נו אולי אני אתעלה על עצמי ואנסה לזרום איתו ולאהוב אותו אבל אני פשוט לא מסוגלת לא אוהבת אותו הלב שלי סגור בפניו לא מסוגלת להכניס טיפת רגש בשבילו .הוא חושב שזה האופי שלי וככה אני מתנהגת עם כולם וככה היו כל המערכות יחסים שלי הוא חושב שיש לי אופי קשה ולכן הוא מפרש את ההתנהגות שלי כלפיו . נהייתי קרה יותר מקרח . עכשיו גם אם אני רוצה להתגרש ולהתפטר ממנו אני לא יכולה למה הוא הרס אותי כלכלית אז אני לא יכולה לזוז מהדירה הזאת כי אין לי צ'קים ואין לי כלום ואין לי איך לזוז . פשוט כבולה באזיקים מחכה שיקרה איזה נס אני לא יודע
לא יודעת איזה אבל שיקרה משהוא שיהיה שונה ולטובה . כי המצב שאני נמצאת בו פשוט מסריח.
ולי אין משפחה קרובה אין לי כלום . מרגישה כל כך בודדה ולבד . רוצה לקחת את הבנים שלי ולהעלם ואין לי מה לעשות חוץ מלהתמרמר ולהיות עם פרצוף כועס וחמוץ . ולבנים שלי זה לא מגיע . מגיע להם לחיות חיים עם בית נורמלי ואם אמא מאושרת . כי שאמא מאושרת גם הילדים מאושרים
ואני לא מאושרת !
סליחה על האורך פשוט אין לי עם מי לדבר ולמי לפרוק. כל כך קשה לי, ובאמת לא יודעת מה לעשות.
