פורום גירושין ודיני משפחה

אני נשואה 21 שנים ובמשך השנים חוויתי ועברתי אלימות קשה מאוד מצד בעלי. האלימות הייתה גוברת בעיקר בלילות כשחוזר שתוי והיה מוציא את כל התסכולים שלו עליי. בשנים הראשונות של חיי הזוגיות הוא היה המפרנס היחידי ואני גידלתי את ארבעת ילדינו ללא הסיוע שלו.

אני הרגשתי הכרת תודה על כך שהביא פרנסה הביתה ומעולם לא קיבלתי עזרה ממנו וחשבתי באמת ובתמים שזה בסדר והאמת שזה גם לא הפריע לי.

הדבר שהפריע לי היה שהיה חוזר מעבודה בארבע או חמש בערב והולך לשבת עם חברים עד השעות הקטנות של הלילה וחוזר מסטול ואז היה מתעלל בי גם מינית לא היה איכפת לו שאני עייפה וישנה. הוא גבר מאוד קנאי ורכושני ולכן כל צעד שעשיתי גם עידכנתי ואם הייתי יוצאת ללא אישור שלו הייתי משלמת.

אני סבלתי כל השנים האלה למרות שידעתי שאלו לא חיים, אך בחרתי להמשיך לחיות ולסבול למען ובשביל הילדים וכי פחדתי שאם אעזוב אותו לצמיתות הוא יתנקם בי.

הוא תמיד דאג לאיים עליי ולומר שמשטרה לא תעזור לי שהוא יכול להשתחרר באחד הימים גם אם ייעצר. אחרי כל ריב או אלימות כלפיי היה בוכה ומתחנן שלא יעשה זאת יותר..ותנחשו מה?

הוא היה עושה זאת אחרי שבוע של שקט. בשנתיים האחרונות איבדתי כבר כל רגש אליו כי הוא עשה את כל הדברים הכי נוראים שיש וסוף סוף קיבלתי את האומץ ודרשתי ממנו לעזוב את הבית. הוא יצא לכמה ימים.

בזמן שהיה בחוץ הוא סיפר לילדים שהם יהיו מסכנים ושהוא לא מתכוון לשלם מזונות ויהיו זרוקים ברחוב, הילדים ששמעו אותו נבהלו והלכו לבכות להורים שלי בבקשה שישלימו ביננו.

הוא גם פנה להוריי והתחנן לחזור ולאחר תחנונים ובקשות מההורים שלי, הסכמתי שיחזור. מאז הוא השתדל להשתפר, אך עדיין נוהג באלימות ובאובסיסביות.

הבעיה היא שלמרות ההשתדלות שלו אני כבר לא יכולה להמשיך לסבול אותו או להמשיך לחיות איתו. אני פצועה מאוד נפשית ואין לי כוחות להמשיך להלחם על שלום הבית שלי. הוא תמיד אמר שאני אפס ושבחיים לא אסתדר בלעדיו שלאט לאט אני מאמינה בזה וחוששת לצאת לחיים עצמאיים. מכאן איך אני ממשיכה ומה עליי לעשות?

אלו שאלות שמעסיקות אותי יום יום.