פורום גירושין ודיני משפחה

אני ואישתי נשואים כבר 12 שנים ויש לנו שלוש בנות בגילאים 11, 8, 6.
אחת הבנות (האמצעית) היא מוגבלת ומרותקת לכיסא גלגלים.
אני עובד בהייטק ויוצא מהבית משעה 8:00 וחוזר הביתה ב 20:00.
כשהבת שלי המוגבלת נולדה והבנו את הבעיות, אמרתי לאישתי שהיא לא תצטרך לעבוד יותר ואני לוקח על עצמי את הפרנסה.
זה קשה אבל הצלחנו להתמודד עם זה מבחינה כלכלית.
לפני כשנה הלכנו שנינו לסדנת כעסים כדי להוריד את הטונים בבית ולסדנת הורות כדי להשתפר.
אני חשבתי שזה מעולה וזה עוד דרך לבלות עם אישתי.
לפני כמה חודשים כשהיינו בויכוח, אישתי התחילה להגיד שאני תוקף אותה.
אני מדגיש שאני לא מרים יד, לא מקלל ולא מאיים אלא רק מרים את הטונים בדיבור.
אבל זה לא משנה את מה שנאמר לאוויר.
וזה התחיל לחזור על עצמו בכל ויכוח שאני לא מסכים איתה. כל פעם היא טוענת שאני תוקף אותה.
אני בטוח שהשכנים שמעו את הצעקות שלה כשאנחנו מתווכחים.
היום בויכוח היא גם הוסיפה שהיא לא יכולה לחיות ככה יותר.
שאולי צריך לפרק את החבילה.
אני תלוי באישתי והיא תלויה בי כדי להצליח לנווט את המשפחה הזו.
אי אפשר להפריד בלי להתפרק כלכלית.
אני לא טיפש... משהו קורה מסביבי ואני מרגיש שאני נכנס למלכודת.
אני מרגיש שיש חבל תלייה שנכרך על הצוואר שלי.
אני חושש מאד לעתיד שלי. אני חושש שאני אסיים במעצר ולא אוכל לראות את הבנות.