נשואים 27 שנים מגיל צעיר
ולא באושר! יש לנו 3 ילדים
ומזה שנים כבר לא מאושרים
אין תקשורת!
אין פתיחות מצידו
אין אהבה!
אין פרגון !
אין כלום חיובי !
מעבר להרגלים משעממים
ושגרה מתישה , מעייפת , מאוסה
נמאס לי
ונמאס לנו למרות שהוא לא מתבטא רגשית מלבד למעוך אותי שניםםםםםם
יוזמות שלי
ייעוץ זוגי / פסיכולוגים בעבר הפסיק מצידו כמו כל תהליך שמתחילים .
עובדים יחד בעסק המשפחתי אבל בשנים האחרונות בשל חוסר הערכה והשפלה נחלשתי - הוא כמובן מנצל זאת.
אין לי מוטיבציה חשק או כוחות לעבוד מולו ואיתו .
אין שיתוף פעולה בכלום לא בחיי היום יום ולא בעבודה .
אין סנכרון או עדכון מצידו לגבי שום תחום בחיים הכל חד צדדי והכל יוזמה שלי משך כ-30 שנים גם עוד כשהיינו חברים .
הוא לא יוזם , לא מציע , לא טורח לקחת אותי לבילוי / סרט / או הצגה חו"ל או כל מאורע אחר .
אם זה עם חברים או לבד.
אם אני לא יוזמת / מארחת/ נפגשת/ יוצרת קשרים / מזמינה / קובעת
אז נשארים בבית .חיים מתים
כנל בסופי שבוע
בשישישבת סיוט כרגיל- לא בריכה לא ים לא חברים לא כלום .
חיי דיכאון משעממים וכואבים עם אדם שכל מה שבראש שלו זה עבודה .
כל פעם כל זמן שאני מתקשרת אליו בשאלה / בקשה או רצון להביע רגש
הוא מנטרל אותי בכך שהוא לא יכול
עסוק
אין לו זמן .
אף פעם אין לו זמן !!!
כשאני פונה אליו שוב חומק בטענה שזה לא הזמן .
ואני שואלת מתי הזמן ? - אומר שאני מציקה
בשבת אסור לפנות אליו כי רוצה לנוח , זה לא הזמן
ביומיום עובד ,
בערב נוחר חורפ על הספה
ואני מיואשת....
כמה אפשר ליזום , לעשות , לקנות, לנקות , לבשל , לקחת להביא לארח את המשפחה שלו בכל חג לדאוג לכל פרט ( הוא מעולם לא קנה לעצמו תחתונים הכל אני)
לעבוד במשרד, להיות לוגיסטיקר וקופאית לדאוג לכל !!!!!
ולקבל כל הזמן במשך שנים עלבונות
אלימות מילולית כבשגרה ופגיעה מילולית יומיומית.
אין פרגון , או נתינה אם ניסיתי לשוחח אז ההתחמקות היא כל הזמן לספוג עלבונות ....
יש לי כבר מחברת עלבונות
יוצא שכמעט אין יום שאני לא בוכה .
שנים שעניין הגירושין עולה בינינו
אבל אף אחד לא עושה כלום !
שנים שהוא תוקף אותי כאשר אני מנסה לפתוח איתו שיחה
ומייד עולה לטונים ומטיח בי האשמות ,זלזול
ונסיון להתעמר בי פסיכולוגית .
לנגוע בנקודות תורפה וחולשות
הוא תמיד מחפש דרך לחמוק ממני
תחושת אלרגיה מולי !
גם כאשר אני אומרת שחבל חבל על כל השנים
אני לא מאושרת , אני לא שמחה
אני סובלת ואתה לא סובל אותי
אני סובלת ממך !!! מאלימות מילולית
סובלת מהשפעה ושטיפות מוח שמחלחל לילדים משך שניםםם ....
סובלת מחוסר פרגון / תיאום/אהבה או נתינה מהלב .
כאשר אני מעלה את הנושא להיפרד /
להתגרש תמיד מאיים שילחם איתי 20 שנה - כאילו חיים לנצח
צועק לי : את יכולה לעוף לכי את יכולה ללכת מי את חושבת שאת :"פטנט רשום"
כל השנים מאיים ומפחיד אותי והמצב מחמיר.
התעייפתי
לא מצליחה להגיע לשיחה נורמלית איתו הוא חי בעולם משלו
בכל פעם שיש ויכוח או מחלוקת הוא פוגע בי גם כשאין באמת סיבה - מעליב אותי .
לא נפתח אליי
הוא מנסה לחרפן אותי מנסה להפר לי את האיזון.
בגלל שאני לא מצליחה לתקשר איתו אני
כותבת לו את מה שעל ליבי
אבל הוא ,הוא בזלזול בכלל לא מתייחס אליי ברצינות :
כל הזמן את כותבת שטויות את משועממת.
רואה אותי מובנת מאליה חושב שאף פעם לא אברח לו.
"את אפ אנד דאון נמאס לי ממך .... "
אני מרגישה חסרת הערכה
כמו אשת אחזקה שדואגת להכל
אבל הכל ולא זוכה לכלום ההיפך לאלימות מילולית בשגרה .
מילאתי כבר מחברת שלמה מרוב העלבונות והמילים הנוראיות .
זה הופך גרוע מיום ליום ואני כבר לא ילדונת בת 20 .
אני רוצה לחיות ולהזדקן בבריאות, שמחה ובכבוד לצד בן זוג מכיל , מעריך , אוהב, מעניק ומחבק.
איני רוצה לסבול ולבכות יום יום
מגיע לי איש שיכבד ויעריך אותי
לא אחד שישפיל אותי או יקטין אותי בפני הילדים או שלא בפניהם בדרך קבע .
לא אחד שנותן לי להרגיש חסרת ערך וכשמגיעים לשיחה תמיד זה שיח אלים וצועק.
ובמקום להגן עליי ולעטוף אותי מראה לילדים איך משתמש בנקודות תורפה אישיות כי הוא מכיר אותי ולוחץ על נקודות חלשות עד שגורם לי להתמוטט !!!
כי
בשנים עברו הוביל אותי לדכאון ומשבר נפשי לא פשוט.
הוא בשיטתיות ואטימות ערער לי את הדימו העצמי ויצר בי תסכול כעס, שנאה וכאב.
כמובן שלא תמך בי כבן זוג או הבין אותי או הפנה אותי לאיש מקצוע
הוא לא עזר לי
אני צלחתי את זה בכוחות עצמי ובהמלצות אחרים.
לעומת זאת משבר שהוא עבר לפני שנים
אני תמכתי , נלחמתי , לא עזבתי לא ויתרתי והרמתי אותו
כמו בכל דבר .
הוא ממשיך ופוגע בי קבוע לא מכבד אותי גם בחברה .
יוצאים למאורע לא מתיחס אליי כבן הזוג כמו 2 זרים לא קשורים.
תמיד יוצא או בורח לשיחות עם אחרים.
איכשהו מוצאת עצמי לבד מקנאה בבני הזוג האחרים.
הוא לא נותן לי להיכנס אליו
בורח ממני מתחמק מתנהג כבת יענה - טומן ראשו בחול כמו בכל נושא בחייו שאינו רוצה להתמודד
כך סוגר מחשבות ורגשות במגירה - מדמיין שיעלם מעצמו.
לא משתף אף אחד ברגשותיו אין לו אף חבר אמת לשתף .
ולא מבין מה אני רוצה ממנו?
חושב שכך העולם מתנהל.
מעדיף לדבר על נושאים אחרים כשאיכשהו תמיד קשורים לעבודה למרות שאני מבקשת לדבר עלינו .
אני שואלת
איך אפשר לחיות עם איש כזה שמצטייר בנאדם נהדר כלפי חוץ .
שמשדר פתיחות וגמישות אך אטום
לא משחרר ביטוי רגשי או שיחה או הבנה ואו אפילו החופשלעסוק במה שאני רוצה .
בנאדם שלא משחרר אותי מהעסק שאני כבר שנים לא רוצה לעבוד איתו ואומרת לו כל הזמן.
בנאדם שפוגע ומנצל תקופה שבה חוויתי אובדן של בן משפחה קרוה ונשברתי ומתרץ את זה שלא קמתי בבוקר .
אין תקשורת בריאה וחיובית
הוא לא מוכן לדעת מה זה .
אין לו רצון להבין שיש כאן בעיה קשה או רצון לפתור זאת.
עד מתי אני צריכה לספוג השפלות והעלבות מילוליות
עד מתי אמתין שישאל לשלומי ?
שיציע לי לבלות , להנות או שיפרגן ויעניק לי כמו לחברות שלי
עד מתי אמתין שיחבק או יחזיק לי יד בפרהסיה כמו בני זוג אוהבים ומכבדים.
מתי יהיה עזר כנגדי בהדדיות
אני מאסתי והתעייפתי
תיכף בת 49
הוא תיכף 55
עם מי אני אזדקן
עם אדם שאינו מתענין בי ?
עם אדם שלא מוכן לנסות לתקן ולהבין או להודות שיזנה בעיה.
עם אדם שכל הזמן מתרץ עבודה ... אני עובד
בזמן שכולם עובדים .
עם אדם שלא נענה לבקשות רצונות פשוטים של ילדיו או בת הזוג .
מי שלא יודע מה זה חינוך ילדים או השקעה בהם בכל המובנים מינקות עד לימודים אקדמאיים .
בנאדם שאינטימיות איתו זה פעם בחודש או חודשיים ואז הוא מתחנף ונחמד אליי .
אני מודעת לעצמי !!!
אני מודעת ליכולות שלי !!!
הוא חוסם אותי ואת ההתפתחות שלי כבר שנים.
כל דבר שרציתי או התחלתי מבחינת עיסוק או לימודים
הוא מעולם לא פרגן לי ההיפך תמיד החליש וזילזל בי עד יאוש .
כל תהליך שהתחלתי נעשה לבד
מיום שהכרתי אותו אני עושה הכל לבד
אני עצמאית אני יודעת מה המסוגלות שלי .
הגיעו מים עד נפש
מנסה לחפש יתרונות אבל הנפש שלי פגועה ומושפלת כל כך.
חשה שאני זרה מולו ונאכלת כל יום יותר ויותר .
מה אעשה
איך פונים ולמי
