הנה 2 הסנט שלי לדיון המעניין שמתפתח כאן ובהמשך לכתבה שלכם על הסיבות שמובילות זוגות רבים לגירושין:
בחודשיים האחרונים אני חווה תחושה ש"לא יכול יותר". נמאס לי מהנישואין, מהאישה, מהשיגרה והנסיונות הנואשים לשבור אותה, ברגעים מסויימים אפילו מהילדים (במיוחד בין 1900-2130). להגיד שלא חלפה בראשי מחשבה על גירושין יהיה חטא למציאות...
החלטתי לצאת למסע חיפושים. מסע שיגלה האם באמת יותר טוב בחוץ. האם באמת אפשר לקבל תיקון, עזרה, סקס, אהבה ושיפור קשר מאנשים זרים.
החיפוש שלי הוא לא רק סקס, חסר לי להתרגש, מגע, חיבוק והקשבה. אחרי 3 חודשים אני חייב להגיד שוואלה הופתעתי. בשיטוטי בדף היכרויות שונים וקבוצות יעודייות, נתקלתי באנשים מגניבים מהממים, עצות ותובנות שמלמדות ונותנות חומר חשיבה ליותר מיום, אנשים שחווים את מה שאני חווה ומתמודדים כל אחד בדרכו שלו, ומצד שני נתקלתי במלא בגברים דושים, חרמנים ועילגים (יש קסם בהצעות מלאות בשגיאות כתיב וניסוח מפגר?) שמביישים את המגדר בפוסטים פאתטים ומגוכחים.
מה אני מחפש בעצם? הלוואי שידעתי :/ כנראה מחפש א נשים כמוני שמחפשים וחוקרים ששואלים שאלות על זוגיות נורמות חברה ומוסכמות. א נשים ירצו להצטרף למסע יחד. לשתף רגשות, מחשבות, להתרגש ולהרגיש מגע חדש, גוף חדש, אהבה חדשה אולי.
אז מה הוא תג המחיר שאותו תהיו מוכנים לשלם כדי להיות שלמים? מוכנים לסכן הכל ? או שאולי הדרך הבטוחה היא רק להציץ ולברוח חזרה לכורסא בסלון המוכר? ולמה לעזאזל זה צריך להיות כל כך אכזרי? למה זה תמיד בחירתה של סופי-מוזמנים לכתוב לי, מוזמנים לחבק אותי.
* הכותב נשוי יד ראשונה במצב מעולה מטופל ושמור בקפדנות בן 41 (עם קילומטרז' של בן 30).