אני גרוש מזה שלוש שנים ואב לשני ילדים בני 11 ו-9, זמני השהות הם 6/8 ואציין כי אני אבא פעיל מאוד בעיקר בכל נושא חינוך הילדים. אני הולך לאספות הורים, מגיע לבתי הספר בעת הצורך, בימים שהילדים נמצאים אצלי הם מכינים שיעורי בית וקוראים ספר. מה שלא קורה אצל אמם ואם קורה זה לאחר תחנונים שלי ומעקב יומיומי מול ילדי האם הם הכינו שיעורים. מבחינתה הורות מסתכמת באוכל ובמיטה).
מעבר לזאת כל שיחה שלי ושל גרושתי איננה מתרכזת בילדים ובכלל איננה משתפת פעולה בהחלטות לגבי הילדים בגלל הקושי בתקשורת שלנו כל שיחה מתרכזת בכמה קשה לה בחיים ודורשת ממני לעשות תמיד יותר בעוד שמבחינתה כל מהלך שקשור לילדים צריך להיות ביוזמתי בלבד ולכן כל שיחה בנינו איננה נגמרת בנימה חיובית (אציין שגרושתי עובדת במשרה חלקית מתוך רצון ולא בשל חוסר יכולת לכן יש לה זמן בבית עם הילדים).
אגיע לעיקר ואשאל האם פניה לעובדת סוציאלית זו דרך טובה ויעילה שיהיה ניתן לתקשר ביננו יותר טוב בנוגע להחלטות בקשר עם רווחת וחינוך הילדים לאור הקושי בתקשורת (תשובה של לנסות לדבר לא תעזור אני הרבה אחרי) ?