אנחנו נשואים 10 שנים ושלושה ילדים. הקשר שלנו ידע עליות וירידות, בעיקר ירידות. המון תסכולים וכעסים הדדים שהצלחנו לפתור עם השנים. הצל שיש לנו בחיי הנישואים הוא עניין יחסי המין . מזה 4 שנים אנחנו כמעט לא שוכבים . זה התחיל מלחץ שלי לסיפוק מיני וריגוש וגרם לבן זוגי להתרחק ולפחד.
כל פעם שהנושא עלה לדיבור הוא אמר שזה רק מרחיק אותו יותר. אני בן אדם מאד מיני וחם . אוהבת קיטשיות וקוצי מוצי . בעלי לא כזה ואני מבינה את זה . אבל התחושה הזו של הדחייה מצידו לא נותנת לי אפשרות לנשום . אני מרגישה אישה דחויה. אישה שבעלה לא רוצה אותה. הבלגתי, שתקתי, יזמתי ופשוט כלום. הוא תמיד עייף ומבואס מהחיים. אני אוהבת אותו ולא רוצה להתגרש אבל התחושה הזו קשה לי!
הפעם האחרונה ששכבנו היתה לפני חצי שנה ומאז אין כלום . הרוק שלי מגעיל אותו. נשיקות הוא לא אוהב, לבלות הוא לא אוהב וגם נסיעה לחו״ל שעמדה על הפרק הוא דחה. הוא מאד משתדל לרצות אותי ולכן הצלחנו לסחוב עד עכשיו אבל השאלה מה הלאה??
אתמול הגענו למסקנה שאין לנו מה להמשיך יחד כי אנחנו ממסכנים אחד את השני . אבל הוא טוען שצריך להישאר עבור הילדים ושאפסיק לחשוב שהכל מושלם. חייבת שתעזרו לי להבין איפה אני נמצאת? מה אוכל לעשות? להישאר בשביל הילדים? זה לא שמישהו הבטיח לי חיי זוהר בחוץ, עדיף להישאר ופשוט להבין שבעלי לא רוצה לשכב איתי? אני גם די פוחדת להישאר לבד עם 3 ילדים...
יעוץ מיני חשבנו לא ידענו איך ומי ובסוף כמובן הגיע הפיצוץ . מה גם שבעלי לא רוצה לדבר על זה עם זרים . אגב חשוב לי לציין שהוא בוודאות לא בוגד ואפילו לא מאונן פשוט נהיה נזיר.
איך אני מתמודדת מול זוגיות אפורה שלא עובדת? מה אני עוד יכולה לעשות שלא עשיתי? קראתי את הכתבות הנפלאות שלכם בנושא... זה גרם לי רק לחשוב יותר על המקום שאני נמצאת בו. צריכה עצה טובה שלכם.