פורום גירושין ודיני משפחה

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל כל כך רע לי ואני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה הכל כל כך מבולבל אצלי בראש ... אז ככה אני נשואה ואמא ל4 ילדים בעלי אדם טוב צנוע , עם לב ענק , אבא נהדר , אוהב לעזור לזולת , היה מאוד חם כלפיי , עוזר בבית כרגע לא מספיק עבורי מכיוון שאני עם תינוק חדש ברוך השם ומה שקורה שאם היחסים לפני שהתינוק הגיע היו לא משהו אז עכשיו מצבנו ממש רעעע ונראה לי שמבחינתו כבר אין דרך חזור וזה עושה לי כל כך רע בנשמה כי אני יודעת שהרבה באשמתי בזה שאני לא יודעת לבוא ולדבר ובמקום לדבר עושה פרצופים והוא יבוא וישאל מה קרה וכרגיל אני לא יענה ויהיה עצבנית על כל העולם ויוציא את התסכולים שלי על כל העולם עד שזה הגיע למצב שהוא כבר התרגל לפרצופים ולא מעניין אותו
אני חייבת לציין שהוא פנה אליי המון פעמיים וביקש להפסיק עם ההתנהגות הזאת ואם יש לי בעיה פשןט לדבר
ומשום מה קשה לי לדבר רק בדיעבד שאני נרגעת אני מבינה שהתנהגתי כמו ילדה קטנה ומצטערת וכנראה שעכשיו לצערי זה כבר מאוחר מדי עבורו,
אנחנו חיים בחול המון שנים בעלי עובד עבודה עונתית ובתקופת החורף בקושי יש לו עבודה אנחנו בהפסדים כבר כמה חודשיים והוא מאוד אדיש לנושא בזמן שאין עבודה הוא יהיה עסוק לו ״בזמן מסך ״או בלנוח דבר שמשגע אותי אני לא מבינה איך הוא כל כך אדיש לנושא הוא בנוסף סטלן אז בכלל הכל באדישות ובסבבה שלו
וזה מוציא אותי מכליי ואז פרצופים רק שאותו זה כבר לא מעניין וזה כדור שלג הגענו למצב שאנחנו ביחד עבור הילדים אבל אני מרגישה שזה לא הולך להחזיק יותר וזה הולך להתפוצץ בינינו אנחנו ישנים בחדרים נפרדים כבר 5 חודשיים -מאז שנולד לנו התינוק כבר לא שוכבים וזה יצר ויוצר תהום ענקית שאני כבר לא יודעת אם ניתן לגשר עליה ...וזה עושה לי רע בנשמה ואני כבר לא יודעת מה לעשות
אני מרגישה שמבחינתו הוא כבר מיואש מהמצב בנינו ומה שמחזיק אותו זה הילדים והנושא של המגורים בחול עושה את זה עוד יותר קשה כי אני לא נשארת פה עם הילדים לבד זה ברור לשנינו שאני חוזרת לארץ וזה לנתק את הילדים מאבא מקסים שהם מאוד אוהבים וקשורים אליו ואני ממש לא רוצה שזה יקרה אבל מצד שני אני יודעת שאי אפשר להמשיך ככה
דיברתי איתו עלינו לפני מספר שבועות וכנראה שנזכרתי מאוחר מדי הרגשתי את הקור שלו את חוסר אכפתיות את החוסר ניסיון לגשר בקיצור הוא מיואש מהמצב בנינו תמיד הוא זה שדיבר וניסה והוא הפסיק עם זה דייי מזמן ובצדק
אמרתי לו שאני מתגעגעת אליו שהוא חסר לי שאני מתגעגעת לישון איתו בלילה
התחננתי שנצא ביחד רק אני והוא אבל כבר לא היה עם מי לדבר הוא כל כך פגוע ומיואש ממני שהוא כבר לא חושב שיהיה טוב ניסתי בלילה ללכת אליו למיטה לחבק אותו וגם זה היה אבוד הוא לא שם וזה שורף לי בנשמה במיוחד אחרי שדיבר איתי המוןןן פעמיים ואני במקום ללמוד לדבר כועסת ועצבנית וצןעקת ועושה פרצופים כנראה שלצערי פיספסתי את הרכבת
נפגעתי עד עמקי נשמתי כשהוא דחה אותי כשבאתי אליו למיטה ויום למחרת שוב אני עם פרצוף והוא מבחינתו כבר לא יכול לסבול את זה וזה התגלגל לזה שהוא גם עשה פרצוף ושהחלטתי יום למחרת לדבר הוא כבר לא רצה לשמוע ושוב השקט הזה והבנתי ששוב טעיתי שעשיתי פרצוף ובמקום לדבר (במיוחד שהרגשתי שהפעם זה כבר עבר את הקו האדום מבחינתו )שלחתי לו הודעה שאני מצטערת ואני לא יודעת למה שאני כועסת או פגועה אני מתנהגת כככה במקום לדבר והוא שלח לי הודעה שרק גרמה לי לבכות שאין לו כילים יותר להתמודד איתי והוא מיואש ושהוא צריך זמן לסדר את המחשבות שלו ושאני הרגשתי שזה הסוף ניסתי שוב להתקרב אליו שוב הלכתי אליו בלילה למיטה ושוב לא היה עם מי לדבר ויום למחרת שוב כמו מפגרת השפלתי את עצמי ושוב הוא דחה אותי ואתמול בערב האדון היה קצת בסטלה שלו אז הוא בא לחבק אותי בטח היה חרמן ואני הזזתי אותו והוא קיבל מכה ביד מהדלת וזה מבחינתו היה הקש שששבר את גב הגמל הוא הלך לשכב במיטה ובהה בקיר באתי לחדר רציתי להסביר לו שהוא לא יכול לדחות אותי לילה אחרי לילה ואז כשמתחשק לו לבוא וכמובן שהמילים שוב לא יצאו לי את האמת הוא גם לא היה מעוניין לשמוע הוא רק רצה שאני אלך אז הלכתי
ואז בזמן ארוחת ערב הוא בקושי קם והיה מסוגר בעצמו לא אכל הוא היה נראה מאוד פגוע אבל עדיין אני לא חושבת שהוא יכול לדחות אותי כל כך הרבה פעמיים ואז כשמתחשק לו לבוא כאילו שהכל בסדר כי לא הכל בסדר גם הרבה מהתסכול שלי נובע מהחוסר שינה בלילות ואני מרגישה שאני כבר גמורה ולא יכולה יותר אני משתדלת לעשות את כל מטלות הבית לטפל בקטן הוא מתעסק עם ההסעות של הגדולים לבתי הספר ומכיוון שבקושי יש עבודה הוא עסוק לו ״בזמן מסך״ולנוח
נכון הוא בעבר אמר לי תלכי לנוח ואני חושבת שאני איזה גיבורת על לא הולכת לנוח כי תמיד מבחינתי יש מה לעשות ושינה זה בזבוז זמן אז הוא פשוט הבין שאני ״כל יכולה ״שלא צריכה לנוח למרות שלא ישנתי טוב בלילה הוא זה שהולך לנוח אז גם על זה אני מתעצבנת ועושה פרצוף כרגיל ... קשה לי ולא טוב לי אני מרגישה הכי לבד בעולם למרות שיש לי ילדים מדהימים אני לא יודעת להסביר את זה אולי המרחק מהמשפחה והויתור על עצמי כשעזבתי הכל ובאתי לכאן בעקבותיו ואני מרגישה שזה לא שווה את זה ואנחנו מתגלגלים פה והלבד פה הורג אותי אני כבר לא מכירה את עצמי ולפעמיים מפחידה את עצמי בתגובות שלי כנראה שהכל מתסכול ואני במיוחד כועסת על עצמי איך לא עשתי כלום עם עצמי פה וכמה אני מבוזבזת וכל הזמן התעסקתי במה הוא עושה לא בסדר ולבקר אותו אה ולעשות פרצופים כמובן
והכי מצחיק שהחזרה לארץ הכי מפחידה אותי להגיע לשם בשנות ה40 בלי תעודה או מקצוע עם ילדים ויוקר המחייה ממש מלחיץ אותי אז ככה שאני כבר לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי ומוצאת את עצמי עכשיו במקום לישון יושבת וכותבת עם דמעות בעיניים לא יודעת איך הגעתי למצב הזה לא יודעת כרגע איך לצאת ממנו הכל מבולבל אצלי אני מתחילה להבין שהבעל שהיה מטורף עליי כבר לא סובל אותי ואנחנו בסוף שלנו והרבה גם באשמתי...

אני מבקשת לשמוע דעה של עורך דין מנוסה בתחום המשפחה.