פורום גירושין ודיני משפחה

היי לכולן, אז ככה לפני כשנתיים עברתי גירושין מאוד מאוד קשים בלשון המעטה, התעללות נפשית במובן הכי קשה של המילה.
אני בת 33 + 1, שבוע אחרי הגט הכרתי בחור גרוש ללא ילדים שהקליק בינינו היה מדהים, הקשר שלנו ב"ה כל כך טוב, בוגר, מכבד ואמיתי. מעריכה כל רגע שלנו ביחד.

הוא תל אביבי בנשמה, העבודה שלו, המשפחה שלו, הוריו וכו', עזב את הכל בשבילי ובשביל הבן שלי ועבר לגור באיזור השפלה איתי.
אנחנו כבר חצי שנה גרים יחד, ב"ה הכל טוב ורציני, השבוע הוא העז להגיד לי שנפשית לא טוב לו באיזור בו אנחנו גרים, הוא לא רואה את עצמו חי שם, מגדל את ילדיו, עושה את הנסיעות האלה כל יום (חצי שעה באופנוע), הוא מוכן לחכות למתי שאגיד או שהילד יעלה לכיתה א (הוא בן3) ושנעבור יחד לאיזור תל אביב (והסביבה). הוא אומר לי שהוא רוצה לדעת אם אני איתו עד הסוף בעניין הזה.

מצד שני אני לא רואה את עצמי עוברת לתל אביב והסביבה מהסיבות האלו:

1. הילד - הניתוק הזה מחייו, מהחברים, מסגרת, אביו שגר באיזור שלי, סבא סבתא שהם עמוד הטווח של שנינו לאורך כל תק' הגירושין ובכלל

2. עזרה אינסופית מהוריי, בוקר לגן, אחה"צ וערב כשצריך.

אוהבת אותו כל כך ולא יודעת מה לעשות כי כמו שאני רוצה להיות מאושרת אני רוצה שגם הוא יהיה.