אני בת 27 נשואה + 1
אני יוצאת עם בעלי עוד מילדות אבל נשואים רק כמה שנים...
בתקופה האחרונה אני ובעלי רבים הרבה, אין יום שעובר בלי לריב, לפני שבועיים זה הגיע למצב שהוא עבר לישון בחדר אחר, השלמנו והוא חזר...
שבוע אחאי שוב רבנו אבל הפעם הוא כבר יצא מהבית, לקראת כניסת שבת הוא חזר כי ההורים שלו היו מוזמנים אלינו לארוחה.
אני מרגישה שבזמן האחרון בעלי מקנא בצורה קיצונית, חשדן ואפילו משפיל אותי קצת.
תמיד זורק לי הערות כמו "לכבוד מה שמת בושם לעבודה?" או כהיה לנו ערב מהעבודה, בעלי ביקש שאתכופף על מנת לבדוק שלא רואים לי את החזה אחרי שרב איתי כל היום מי יהיה ומה יהיה.
בערב הזה... (זה היה ארוחה בסה"כ) הוא יכול להעיר לי על אודם "מוגזם" או אפילו כשאני בטלפון הוא חייב לדעת עם מי דיברתי ועל מה.
אני חייבת לציין שאני לא מתלבשת חשוף או מוגזם מידי.
המילים שלו פוגעות מאוד, מילים כמו "נראה אותך מסתדרת עם גבר אחר, לכי ותראי מה זה גבר אחר"
כמובן שכל הריבים זה בצעקות עד שאני כבר מחליטה לשתוק ולעזוב את זה ככה עד שנסגור את הנושא.
הרבה מהריבים שלנו הם בדר"כ על זה שהוא לא הרבה בבית (הוא בעל עסק) ואם הוא בבית אז הוא עוד ממשיך בטלפון עם אנשים טלפונים ועסקים.. בשבוע האחרון ביקשתי ממנו שישאר בוקר אחד לשמור על הילדה כי לא היה לי סידור (מיותר לציין שכל החופש הגדול הוא לא היה איתה אלא אני או שמצאתי סידור בשבילה), הוא בתגובה התעצבן וזה כמובן נגרר לריב בטענה שהוא לא יכול ושיש לו עבודה.
אני אישה שנראית טוב, שעובדת משמרות, תמיד מבשלת ומנקה, תמיד הכל מסודר בבית ולא חסר לי כלום.
בעלי מסתדר מאוד יפה עם הילדה אבל פה זה נגמר, העזרה בבית מגיעה רק אחרי מריבות ברמות שהוא כבר מבין שחצה את הגבול.
בחודשים האחרונים עברתי הריון שלא צלח ונאלצתי לעבור ניתוח, אני מרגישה כאילו שזה עבר ונשכח ממנו בעוד שאני עוד כאובה.
אני אוהבת את בעלי מאוד ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי אבל באמת שזה כבר בלתי נסבל.
הצעתי לו ללכת לטיפול זוגי אבל זה לא בא בחשבון מצידו.
אשמח לעצות מהניסיון שלכן.