אני נשוי פעם שניה עם 2 ילדים מהפעם הראשונה ו2 בנישואין הנוכחיים.
הנישואין האלו הם הגשמת חלום, בדיוק ככה רציתי לחיות, אישתי אשת חיל שגורמת לי להרבה גאווה, ביטחון ואושר.
לפני כשנתיים נתקלתי בהתכתבות שלה עם מישהו מהעבודה שרשם לה שהוא רוצה לנשק אותה והיא ענתה לו שהוא לא היה לבד וגם היא רצתה לנשק אותו אבל לא היה אפשר כי הוא לא היה לבד, כמובן התפתח ריב והיא הסבירה שאין כלום לא היה כלום ולא יהיה כלום וכל הדיבורים זה סתם מבחינתה על מנת להשיג דברים לא יכול לפרט כי זה יסגיר את האנונימיות שלנו אבל היא אכן השיגה זה דבר שטוב גם בשבילי.
לפני שנה היה קטע ששוב מצאתי התכתבות שלה עם מישהו מהעבודה הפעם זה היה משהו אחר, הם דיברו על איזה אירוע של חיבוק שכנראה לא התפרש נכון אצל מי שראה אותם ודיברו על זה שחייב להוריד את זה מסדר היום כי לא היה כלום מלבד חיבוק, היה משהו שמאוד הדליק אותי שם שכמעט בגלל זה עזבתי את הבית וזה שהיא רשמה לו אל תדאג אפילו אם היינו מזדיינים הייתי יודעת לתת להם לחשוב אחרת, והוא רשם לה מתי אז היא שאלה אתה רוצה?
מצד אחד ברור מזה שהם לא שכבו מצד שני זה ממש לא עבר לי בגרון וגרם לפיצוץ גדול, היא טענה שלא היה כלום מלבד חיבוק שבא בגלל שהיא הרגישה שאני מזלזל בה ושהיא לא קיימת והיתה מאוד ממורמרת ומצאה איזה שהיא כתף לבכות עליה.
גם את הסאגה הזו עברנו.
לפני כמה ימים מצאתי מחיקות של התכתבויות אצלה בטלפון, וגם צילומים של המסך בוואטסאפ שהוא ריק מצד אחד העובדים.
גם פה זה התפתח לפיצוץ מבחינתי, והיא ממקום של לא מבינה מה אני רוצה בכלל בהתחלה הסבירה שהבחור תמיד מוחק הודעות ובסהכ הבחור רצה שיפתרו אותו והיא עזרה לו והעבירה לו מכתב התפטרות ושמחה בשבילו שהוא מתקדם הלאה.
כשאמרתי לה שאני רוצה ללכת למישהו שיוציא את ההתכתבות הזו למרות שהיא נמחקה היא אמרה לי שבכיף היא תוכיח לי שאין כלום ומספיק למדה את הלקח מפעם קודמת שנגיד היה משהו והיא ממש התחרטה ונבהלה (המקרה של החיבוק).
מאז ממש כל הזמן הכל צף לי ואני יוצא עליה ולא מצליח להישאר מאוזן, היא מרגיעה אני נרגע רוצה להאמין הלב מאמין והמח מפתח את זה למקומות אחרים לגמרי, אני מוצא את עצמי מתפוצץ על כל שטות, מלבד זה אין לנו על מה לריב אולי בקטנה על חינוך ועל אחזקת הבית השוטפת אבל בגדול אנחנו חיים סבבה לגמרי אחד עם השניה.
אני מצד אחד לא רוצה לצאת מטומטם ושהכל קורה מאחורי הגב שלי ואני מאוד רוצה להאמין שאין כלום ומתוך כל זה באמונה שאין כלום לא נעים לי לצאת עליה על דבר שלא היה בכלל.
אני אוכל סרט ונקרע בין המתח שלי ללא לפגוע בה נקרע בין להאמין ולא להאמין ובאמת כבר לא יודע מה לעשות, הלב באמת מאמין שאין כלום כי היא לא מחסירה ממני כלום היא אישה טובה של בית מגדלת כמו מלכה את הילדים ודואגת לי כאילו הייתי מלך, אני עובד בעבודה ממש תובענית והיא תומכת תמיד, מצד שני יש לי כמו הד באוזניים והתמונות של ההודעות לא מרפות ממני מכניסות אותי למצב של מתח ועצבים והמוח אומר לי תפתח עיניים זה לא הגיוני, אני במלחמה בין הלב למוח והכי גרוע מבחינתי שאם באמת הלב צודק ואין כלום אז המוח גורם לי לפגוע בה ולהעליב לגרום לה כל הזמן להצתדק ולהישבע שלא היה כלום ואין כלום, אבל זה לא מרפה.
יש רגעים שאני מרגיש שאני משתגע ולא בגלל נגיד שקרה משהו באמת, אלא רק מהמקום של הקריעה בין לדעת שלא קרה כלום ולהבין שאולי כן קרה, הקריעה בין מריבות איתה על זה ובין זה שאני לא רוצה לפגוע ולהעליב אם בעצם לא היה כלום בכלל.
מה דעתכם? האם יש לי סיבות אמיתיות לחשש מפני בגידה מצד האישה? האם יכול להיות שיש עשן בלי אש?