אני והבן זוג בגילאי 30 ו-30פלוס, 11 שנה יחד, ידועים בציבור, הורים ל-2 בנות. הוא בן אדם טוב באישיות שלו, תמיד עוזר כשמבקשים אבל אף פעם לא נתן ביטחון כלכלי. אנחנו לא נשואים לכן החשבון נפרד. עשינו חלוקה של תשלומים ככה שיצא שכל חודש הוא צריך להעביר לי את ההפרש (יצא שיש יותר הורדות מהחשבון שלי מאשר שלו). אבל כל פעם מחדש אני צריכה לתזכר אותו ולהחנן לכסף הזה (מיותר להגיד שהמשכורת שלו גדולה משלי).
את החשבונות שהם עליו הוא לא שילם החודש. אני לא רודפת אחרי כסף של אף אחד אבל לפחות להגיד על מה לסמוך ואיך לתכנן את החודש. להביע טיפה אחריות, אחרי כל כך הרבה שנים יחד נראה לי זה דברים שצריכים לקרות כבר כהרגלם בלי שארדוף ואתחנן לכסף, לא באופי שלי.
הגדולה שלנו עולה לכיתה א'. הקניות, ההכנות כמובן עליי. אם זה דברים לבית ספר ואם זה שולחן עבודה שהיא תצתרך בשביל שיעורי בית וכד. לאחרונה הוא התחיל להיות ממש תוקפני עליהן. מרים את הקול על כל דבר קטן שבעייניו לא נראה לו במקום להסביר ברוגע. רוב הפעמים הבנות בוכות מזה ומן הסתם דוחות אותו ובאות אליי או לסבתא. הוא מאבד את הסבלנות כלפיהן או כלפיינו לגמרי. דווקא עכשיו כשהגדולה צריכה תמיכה וביטחון, הוא מצליח להרעיד את הבית בצעקות מריבות ורעש.
זה נמשך כבר כמה חודשים. בעבר כבר שקלתי פרידה אבל אמרתי שבנות צריכות אבא ונתתי תקווה שהיחסים ישתפרו. אמת מפחיד פתאום בגיל 30 להשאר לבד עם 2 בנות ולהתחיל הכל מאפס. אני כבר לא יודעת מה עדיף.
אני מבקשת לשמוע מתוך הניסיון שלכן האם יש עוד משהו שאפשר לעשות לפני שאני מקבלת החלטה על פרידה...