לרוב פוסקים לאב מזונות גבוהים מאוד בערכאות הנמוכות והפסיקה אינה מתאימה לבע"מ 919/15 וגם לא לתיקון חוק המזונות משנת 1981.
וכאשר האב מגיש בקשת רשות עירעור למחוזי מרכז,לרוב ידחו את בקשתו בנימוק "שאין ערכאת העירעור מתערבת במזונות זמניים אלה אם מדובר במיקרה חריג". ואז האב משלם מזונות זמניים בין שנתיים לארבע שנים..שגם עם בקבועים יפחיתו יאמר שנאכלו.שאלותיי:
1. האם יש איזה פסק מנחה או מחייב מהו מיקרה חריג?
2. אם פוסקים לא לפי הלכת עליון ומשאירים את האב עם תקציב שלא מספיק לצרכים ההכרחיים שלו ולא של ילדיו ונוצר בית עשיר מול בית עני..האם זהו לא מיקרה חריג?