לפני גירושיי העברתי את הדירה ללא תמורה לגרושתי עקב סיבות כלכליות.
בזמן שהתגרשנו חתמתי ברבנות שאין לי שום דרישות ממנה. התגרשנו תוך חודש מפתיחת התיק ברבנות.
הילדה היתה במצב דכאוני בגלל שקיבלה קשה את כל מערכת היחסים העכורה לפני הגירושין. נמצאה על ידי אמא שלה במצב של ניסיון התאבדות. טלפון מהמטפלת של הילדה על המצב שלה ושכדאי לנו להתגרש לאלתר.
כמובן שטובת הילדה היתה מול עיניי ולכן מיהרתי להתגרש ולעזוב את הביית מבלי לקחת או לחשוב על הדירה. יכולתי למנוע את הגירושין על ידי בקשה על חצי או חלק מהרכוש המשותף שלנו שצברנו במשך 29 שנות נישואין. טובת הילדה היתה מול עיניי.
שאלתי היא האם יש מצב לבוא היום ולדרוש את מה שמגיע לי על התמימות שבה נהגתי לאורך הדרך?