פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין שרון סגל

אני בפרק ב (ללא ילדים) בזוגיות של 8 חודשים. אני מרגישה שמצאתי את הנפש התאומה שלי, אנחנו מסתדרים טוב, אוהבים מאוד ומאושרים יחד.

עברנו לגור יחד לפני חודשיים ופתחנו חשבון בנק משותף לצורך הוצאות השוטפות, אוכל, שכר דירה וכו' וכל אחד מאתנו מפקיד לשם כל חודש סכום קבוע זהה.

אני מרוויחה שכר מינימום והסכום שאני מפקידה לחשבון הוא מעל חצי מההכנסה שלי, ובן הזוג שלי מרוויח משכורת גבוהה פי 3-4 ממני ומפקיד את אותו סכום, כי החלטנו שבהוצאות המשותפות נישא שווה בשווה.

אני עושה מאמץ רב כדי לעמוד בתשלומים ולהראות לו שאני לא מהווה תלות ואני מבינה שהוא נושא איזה שהוא פחד מהעבר, כנראה מזוגיות מנצלת שהיה בה ולכן משתדלת במיוחד. חשוב לציין שמאז ומתמיד התחלקתי גם ביציאות שלנו ושכיום מסעדות ובילויים גם הם משולמים מהחשבון המשותף.

לאחרונה נאלצתי לקחת הלוואה כדי לעמוד בהוצאותיי לאור מצב כלכלי אליו נקלעתי, אך החלטתי שכסף לא יפריד ביני לבינו ומעולם לא ביקשתי ממנו דבר. תמיד חשבתי שזה זמני ועוד מעט נרצה להתקדם ולהפוך משפחה וכל ההפרדה המלאכותית הזאת תיגמר – כל אחד ייתן כפי יכולתו וייקח על פי צרכיו.

אבל אתמול במהלך שיחה שניהלנו, התברר לי שכך הוא רואה גם את המשך חיינו (כזוג נשוי ואפילו עם ילדים) ואיננו מסכים להכנסת המשכורות לחשבון משותף.

הוא טוען שנתקל במקרים רבים בהם החשבון המשותף גרם לבני זוג ריבים רציניים וחשבונות נפרדים הם הפתרון. לדעתו כל אחד צריך להיות אחראי להוצאותיו ולהכנסותיו ובחשבון משותף נמשיך להפקיד את הסכום שדרוש לטובת הבית.

חשוב לו להיות מסוגל לקבל החלטות מבלי להיות מוגבל על ידי (יש לציין כי מעולם לא הגבלתי אותו בדבר, כלכלי או לא כלכלי וההפך- הוא יודע שיצאתי ממערכת יחסים לא מאפשרת, אחרי הליך גירושין סיוטי, שהייתה כמעט אלימה כלכלית ולא הייתי עושה לו את הסיוט שעברתי).

אני לעומת זאת, מרגישה שדווקא הרעיון הזה יציב המון קונפליקטים, מייצר הפרדה מלאכותית לחלוטין בעקבות השאלה מה קונים יחד ומה בנפרד (אם אני מסיעה את הילדים שיהיו בע"ה לחוגים שנינו נשלם את הדלק? אם יוצאים לבלות תמיד ברכב שלו, שנינו נשלם את הדלק? אם זה רכב לצרכי עבודה רק הוא? אין שחור ולבן... אם אני נכנסת לפארם לקנות קרם פנים אני אשלם עליו? אבל אם אני קונה אותו בסופר עם יתר הוצאותינו שנינו נשלם עליו?)

בנוסף, זה לא מותאם למציאות שבה בד"כ אישה משתכרת פחות וגם עובדת פחות לטובת השקעה בבית ובילדים ויש פה חוסר הוגנות לחשוב ששיטה כזאת תאפשר לכל אחד מאיתנו להתחלק באופן שווה וגם לחסוך באופן שווה (יחסית).

ניסיתי להסביר שנוכל להפריש אחוז מהשכר לטובת חסכון פרטי לכל אחד, ואת החלק העיקרי של השכר להכניס לחשבון המשותף, אבל הוא לא הסכים לזה.

אני מרגישה פגועה, מאוכזבת, מרגישה שאין לו ראייה משפחתית וזוגית ושאם הוא לא יצליח להבין שככה לא אוכל להתנהל אנחנו נצטרך להיפרד וזה מעציב אותי מאוד. נראה שיש פה מישהו שלא הבין איך פועלים "החיים האמיתיים" ואולי לא בשל לחיי משפחה.

אשמח לשמוע דעה של עורך דין מומחה למשפחה. האם אני נוהגת / חושבת לא נכון? האם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות ולא חשבתי אליו?