אני נשואה מזה כשנה יש לנו ילד בן שנה.
בזמן האחרון יש לנו המון חילוקי דעות, כמעט ואין לנו שפה משותפת, בעלי כל היום עם הפלאפון שלו, מתכתב עם חבריו או רואה כדורגל.
עוזר לי עם הילד רק מתי שמתחשק לו. כשאני באה ואומרת לו מה מפריע לי בהתנהלות שלנו בקשר, הוא ישר תוקף ומקלל
"יאלה סעי לי מהפרצוף יא-בת זו** שרמו**... לא מתאים לך, תתגרשי, את לא עובדת כרגע הילד יישאר איתי ואת תשארי לבד"
בסופו של יום הוא מתנצל אך שוב חוזר על עצמו, הסברתי לו
שליד הילד לא מדברים כך ובכלל... מקרה שארע היום, שטפתי כלים ותכננתי להכין ארוחת צהריים, הילד ישב מולי, משועמם, ואני ביקשתי ממנו שיניח את הטלפון שלו בצד וייתפנה לילד, הוא ענה שהוא ייגש אליו רק כשהילד ייבכה.
אמרתי לו כל היום שלך סובב סביב הפלאפון שלך, אתה מתנהג בצורה טיפשית כמו ילד. תקום בבקשה מהספא, עזוב את הפלא ותיהיה עם הילד.
הוא דיבר ממש בזילזול והרים את הקול וקילל על הדרך...אמרתי לו אתה לא תדבר אליי ככה. דיברתי אלייך יפה ללא ניבולי פה. אתה לא מעריך אותי ולוקח אותי כמובן מאליו. אתה יודע מתי תעריך אותי? מתי שתאבד אותי.
אני לא מוכנה שיידברו אליי ככה מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו, זה פוגע בי עד כדי דמעות. אני כותבת ודמעות זולגות מעיניי.
אני רוצה
להתגרש. לא יכולה יותר לספוג התנהגות כזו. אני בחורה כ"כ טובה לא בשביל להשתחצן.
הבית תמיד מבריק, כביסה נקייה, אוכל תמיד מוגש על השולחן , תמיד שואלת לשלומו ואומרת לו כמה שאני מעריכה כל דבר קטן שעושה למעני ולמען הילד.
ו...אני על סף שיברון.
אני רוצה להתגרש ממנו כי השיחות כבר לא עוזרות והוא לא ישתנה. אף גבר לא דיבר אליי ככה. כרגע אני ללא עבודה
אבל אני רוצה לפתוח תיק
גירושין כדי לזעזע אותו. אולי ככה הוא באמת יבין שאני לא מאיימת עליו סתם יכול להיות שגם אני טעיתי בזה שפניתי אליו בציווי, אבל ההתנהגות שלו כ"כ משפילה.
אשמח לעצות מעורכי דין מנוסים בהליכי גירושין... אם אין ברירה אני אתגרש. אם יש לכם רעיון אחר שינער אותו ויחזיר אותו למצב שהוא מכבד אותי ומתנהג אלי כמו אל בנאדם שווה וראוי, אני אשמח לשמוע.
תודה מקרב לב על העזרה שלכם.