אני בת 40 נשואה 20 שנה פלוס שלושה ילדים גדולים. לי ולבעלי תמיד היו עליות וירידות אבל הייתה אהבה.
לפני שנה וחצי גיליתי שהוא בוגד בי ומנהל רומן לא ידוע לי בדיוק כמה זמן אולי כשנה.
חרב עלי עולמי. התחלתי בהליכי
גירושין. הוא התחנן על נפשו בכה שאסלח ואז הסכמתי לתת צאנס דבר שלעולם לא חשבתי שאוכל לעשות . אהבתי אותו מאד ולא הצלחתי לכעוס עליו.הוא אמר שהיה בדיכאון ואפילו ריחמתי עליו.
אחרי חודש עזב את הבית והלך שוב להורים שלו עם מזודה. אבל לא עזב אותי בשקט השאיר אותי על אש קטנה. היינו נפגשים כדי לדבר על הסכם גירושין ומצד שני היה אומר שלא יוותר עלי. ואז הוא גם סיפר לי ששם לי הקלטות בטלפון.
אני רציתי
להתגרש אבל לא הייתי שלמה פחדתי נורא שלא אתחרט אהבתי אותו. פחדתי מאד. בסוף הסכמתי לקבל אותו חזרה ואחרי חצי שנה של ייסורים החלטנו לתת צאנס למרות
בגידות מהצד שלו...
בשנה הזו הוא מאד מאד השתדל. מאד ניסה להבין אותי ואת התקפי הקנאה. אני הייתי מאד מאד חשדנית והחשדות לא נתנו לנו מנוח. והרגשתי שמבחינתו יש פחות משיכה. כך הרגשתי.
תמיד בדקתי אותו והוא לרוב מאד ניסה להבין אותי.
אבל לאחרונה אחרי שנה של ביחד הרגשתי שהייתה לו פחות סבלנות.
לילה אחד הייתה לי הרגשה לא טובה ובקשתי ממנו את הטלפון לבדוק. הוא אמר שישן ושאעזוב אותו לא המשכתי לבקש והוא קם ואמר אני הולך.
אחרי שהלך ארזתי לו מזודה ושמתי לו באוטו. אמרתי לו שרוצה להתגרש והוא אמר שגם לדעתו זה הכי טוב לשנינו. ערב אחד נתקפתי געגוע התקשרתי אליו שלחתי הודעות ולא ענה. ומאז לא מדברים.
אני חסרת אונים קשה לי נורא. יודעת שעדיף לי להיות בלעדיו אבל מפחדת נורא. לא רוצה
להישאר לבד. פוחדת.
מפחדת גם שאם נחזור יום יבוא ויבגוד שוב. אולי אפילו עכשיו הוא איתה אני לא יודעת.
מה עושים במצב כזה? איך אני אמורה להתנהל? יש לכם עצה בשבילי?