גם אני מצטרפת חדשה בתחום הגירושין אבל אני רואה כהמון נשים עם ילדים קטנים (שלי קצת גדולים, 17 +12) ואני אחרי 22 שנים ביחד,
נראה היום שיותר קל לוותר ולהתגרש מאשר להשקיע בנישואין.
האם זה הדור החדש שאין לו סבלנות?
האם יש יותר דברים מושכים / מגרים בחוץ?
האם האהבה נגמרת מהר מדי או שלא הייתה שם מהתחלה בצורה נכונה ואמיתית?
האם אנשים היום יוצאים, מבלים (לא רק למועדונים וכאלה) אלה באמת מבלים זמן איכות ביחד וגרים ביחד ואכן מכירים ומכבדים אחד את השני לפני שנכנסים למוסד הנישואין?
אני לא אשקר ואומר שאצלי היה גרוע כל הזמן.. ממש לא, הייתה לי אהבה, וכבוד וחיים טובים יחסית ועברנו הרבה דברים ביחד, אבל נראה שעם הזמן מילת הקסם של האדם נעלמה והיא -- יחס !!! כשהיא נעלמת לאט לאט.. השיעמום מגיע ואז הגירויים בחוץ מקבלים / נותנים וממלאים את היחס הזה ואת מוצאת את עצמך לבד ולא משנה כמה אנשים יש מסביבך.. בסופו של יום את נכנסת למיטה לבד, וזה הכי כואב.