פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין שרון סגל

בן 28, נשוי + 1 בן שנה. מאוהב באישתי אבל לא מסכים עם צורת הגידול של הבן שלנו, בעיקר בתחום השינה.

אישתי יושבת כבר שנה בבית בזמן שאני מפרנס את המשפחה, הסיבה שאני מציין את זה היא כי אני חושב שהיא שכחה כבר מי היא כאדם וכרגע היא רק " אמא של..."

לקח לנו כמה שנים להביא את הילד לעולם, חווינו אובדן גדול בדרך אבל ב"ה יש לנו ילד בריא ויפיפייה.

עניין השינה הוא ככ קריטי אצלה שהיא ממש סביב זה כל השבוע והסופש, היא מסיימת כל ערב מרוקנת מכוחות, מתוסכלת אם הוא לא נרדם לפי הלו"ז הקבוע וחוששת איך השבוע הקרוב יהיה, טוענת שהיא לא מסוגל יותר להתמודד וכו'...

לאחרונה יש המון מריבות והויכוחים בנינו הסלימו מאוד ואני נמצא בצומת בעייתית -

1. להישאר ולהביא עוד ילדים עם אישה שלא תואמת לגישה שלי ושאני לא בטוח במסוגלות שלה להכיל קשיים בתוך התא המשפחתי בדגש על גידול הילדים.

2. להישאר ולא להביא יותר ילדים.

3. להתגרש, להיפרד ולחרוד לגורל של היחסים עם בני.

אני באמת מפחד לחשוב מה יהיה בילד הבא, האם יש לי ולה מספיק כוחות לחזור על זה שוב? מה יהיה אם יגיע ילד חס וחלילה עם איזשהי בעייה רפואית? גם אז היא תגיד שהיא לא מסוגלת להתמודד יותר?

המערכת הזוגית שלנו עברה המון, אנחנו היינו זוג חזק מאוד, מאז שהפכנו להורים התקשורת בנינו ניפגעה וכמו שאמרתי אנחנו חולקים אחד על השני בהרבה דברים שקשורים לילד, בעיקר בתחום השינה.

אני כן רוצה להאמין שברגע שהיא תחזור לעבוד היא תימצא את עצמה חזרה ואולי תשתחרר יותר, כרגע התקווה הזאת והפחד מהריחוק מבני מחזיק אותנו יחד ...

לא יודע מה לעשות, כי היא חסומה לגמרי. במהלך מריבות דיברנו על גירושין כמה פעמים, אבל אני לא בטוח שזאת הדרך הנכונה. טובת הילד חשובה ואני לא רוצה להמשיך בדרך הזאת.

מה אני עושה? מי יכול לעזור לי ולנו? איך מצילים את הזוגויות הזאת?