פורום גירושין ודיני משפחה בהנהלת עורך דין שרון סגל

שלום
אני והבן זוג שלי 11 חודש יחד ואנחנו בהריון עם תאומים אני בשבוע 22...
נכנסנו להריון בטעות ממש לא ברצון או בכוונה של אף אחד מאיתנו... הבן זוג שלי תחילה קיבל זאת בשמחה וביקש שנשאיר ולאחר מכן כל פעם בריב הוא אומר לי ללכת לעשות הפלה ובסופו של יום תמיד מונע ממני ומבקש בדמעות שאשאיר...
הבעיה היא שהוא טיפוס די זעפן ועל כן הריבים שלנו בתדירות גבוה (הוא כועס עלי שאני כביכול: חסרת אחריות (לא עונה לפלאפונים ובפלאפון על שקט) מתפנקת עצובה הרבה כל הזמן עייפה ולא עושה כלום בבית - חשוב לציין שאני בהריון בסיכון ועל כן אני בשמירה והפסקתי את עבודתי לפי בקשת הרופאים).
שכשאנחנו רבים הוא תמיד שולח אותי לעשות הפלה וללכת לאמא שלי ומקלל אותי קללות נוראיות כמו זונה שרמוטה וכו.... ואפילו הכינוי שלו כלפי במקום מאמי הוא מחסן (לטענתו כל תפקידי כרגע זה להיות המחסן של ילדיו)

אני מוצאת את עצמי חיה באי וודאות ובתחושת פחד תמידית ,כי כל שני וחמישי הוא מאיים לעזוב אותי ולהשאיר אותי לבד עם 2 תינוקות.

התנהגותו כלפי היא נוראית משנתגלה לנו שאני בהריון -כל היום הוא מקלל אותי ומתנהג אלי ממש בנבזיות - הוא לא מדבר איתי ולא תומך בי ריגשית בסיטואציה שאני נמצאת בה !
השיחות בבודדות שלנו ביום סובבות סביב להשפיל אותי ולהגיד לי כמה אני כלום ואיך זכיתי בו.

הוא לא מגלה כלפי טיפת חיבה או אמפתיה וכשאני מתקרבת אליו ומחבקת אותו או מנשקת אותו הוא דוחה אותי וקורא לי מסריחה או שמנה (גם שאני ממש לא) הוא שובר לי את הדימוי העצמי שלי !... הוא כל היום קורא לי טיפשה מפגרת אבלה -למרות שאני ממש לא ואני בחורה עם תואר שני מאונ תל אביב פשוט לאחרונה דברים בורחים לי מהראש ואני שוכחת הרבה עובדות שידעתי קודם לכן או שמדברים איתי.

ממש קשה לי ! שיתפתי את המשפחה שלו בכל זה והם ממש תומכים בי אבל הם אובדי עצות מקווים שהוא ישתנה כשהוא יהפוך להיות אבא.

אבל אני לא יודעת אם הוא לא ישתנה ואני אביא ילדים לגבר שאלים כלפי מילולית וכל הזמן מתלונן ומקלל ושנכנס הביתה מביא איתו תחושת לחץ לא מוסברת!

להגנתו הוא אומר שהוא עייף ושהוא לא ישן טוב איתי, כי אני הולכת לעשות פיפי בלילה וזה מעיר אותו, אני נושמת בכבדות מהריון, תופסת הרבה מקום במיטה ושיש לו לימודים ועבודה על הראש וכל הלחץ הזה מקרין עלי.

קראתי את מה שכתבתם על אלימות מילולית וזה רק חיזק אצלי את ההבנה שאסור לי לשתוק נוכח המצב הזה. מה אני אמורה לעשות? איך להתנהג?