אני ואישתי נשואים כבר 7 שנים, יש לנו ילדה אחת בת 4.
בגדול, אין בינינו בעיות, החיים סבבה,
מריבות קטנות יש פה ושם כמו אצל כולם, לא משהו מיוחד מידי, חוץ מהדבר הבא.
לפני בערך שנה,
אישתי (שחשדה במשהו) לקחה לי את הטלפון ונכנסה לשיחות שלי עם מישהי מהעבודה שלי.
אבהיר שלא קרה שום דבר אף פעם עם העובדת ההיא, אפילו לא קרוב לאיזשהוא מגע או משהו כזה. מעולם לא בגדתי באישתי ואין לי מחשבות כאלה.
אבל כן היינו יוצאים פה ושם לאיזה בירה של אחרי העבודה, אבל באמת בקטע של אנשים שעובדים ביחד ואוהבים בירה, כלום מעבר לזה, לפחות מבחינתי.
בקיצור, אישתי מצאה בטלפון הודעות שאפשר להבין מהן שאני נמשך לעובדת ההיא, מילה פה מילה שם.
היה פיצוץ גדול, דיברנו המון, וחזרנו לשגרה.
היא מבחינתה ביקשה שלא אדבר יותר בחיים עם העובדת ההיא אלא אם כן זה בנושאי עבודה בלבד, ואני מן הסתם הסכמתי.
אז מה הבעיה?
בשנה האחרונה, כל פעם שהשם של אותה עובדת קופץ איפשהוא, ולא משנה איפה או באיזה הקשר, אישתי פשוט מאבדת את זה, ואנחנו עוברים את אותו פיצוץ כאילו שזה אותו ערב שהיה אז.
האמת? זה משגע אותי.
זאת עובדת שלי, השם שלה יעלה פה ושם, אין מה לעשות.
אם בישיבות צוות, אם סתם בטלפון בשאלה תמימה על משמרות, היא קיימת, אין מה לעשות.
אני מסתובב כל היום בבית בפחד שהיא תסמס לי משהו וחס וחלילה ואישתי תראה את השם שלה קופץ, כי בכזה מקרה נשרפו היומיים הבאים בבית.
מוצא את עצמי מתפתל כשאני בבית באמצע שיחת עבודה עם השותפים כשהיא עולה באחד הנושאים...
לא יודע מה לעשות, אישתי כל הזמן מאשימה אותי שאני משקר לה למרות שאני דוחף לה את הטלפון לפנים שתקרא בעצמה את השיחות ותראה שאני עושה בדיוק מה שאישתי ביקשה בכל הקשור לנושא.
אני לא חושב שזה יעבור לה אי פעם, והאמת שזה שיבש אותי לגמרי.
גם הפריצה לפרטיות שהיא קראה לי הודעות בטלפון בלי לבקש (ועוד פעמיים נוספות אחרי שביקשתי ממנה שלא תעשה את זה), וגם ההרגשה שאני ״הולך על ביצים״ בתוך הבית שלי.
איך אני גורם לכלום הזה להיות מאחורי?