קצת רקע לפני התגרשנו לפני 5 שנים.
במשך השנים האב לא משלם
מזונות ולא רואה את ילדיו באופן קבוע כמובן המשמורת היא שלי.
האב חולה במחלת נפש והיו איומים מצידו לכן
הסדרי ראיה רק בהשגחה.
בגלל שאב מתנגד להסדרי ראיה בהשגה הוא כל שנה שנתיים נעלם מחיי הילדים. כדי שוב לחדש קשר הוא לא יוצר קשר איתי אלא פותח תיק
בבית הדין.
אני רוצה לציין שנוא לא משתף פעולה בכלל אפילו לניתוח של הבן הייתי צריכה לפנות לקבלת צו בית משפט.
ילד רוצה לנסוע לחול לטיול בר מצווה, הוא גם לא מאשר! ברצוני לציין שבעבר התקיימו מפגשים במרכז קשר ולאחר סירוב הילדים להגיע לשם, המפגשים התקיימו בפארק ליד הבית.
למרות שגם לשם הרבה פעמים הייתי מביאה אותם והוא לא היה מגיע... ואין לתאר את האכזבה בענייני הילדים. לאחר 5 שנים שוב תביעה להסדרי ראייה.
פגישות עם עובדת סוציאלית והחלטת
בית הדין גם הפעם הוחלט הסדרי ראייה במרכז קשר בגלל מצבו הנפשי של האב.
הבעיה היא שבגלל כל מה שקרה הילד הגדול (בן 12)במיוחד מתנגד לראות את האב גם במקום הספציפי הזה וגם כי האב לא מאשר לו נסיעה בכלל לא מוכן לראות אותו.
היינו במרכז קשר בפגישה עם האחראית דם וילדים התנגדו אבל זה לא מעניין אף אחד!
פקידת סעד של בית הדין מחייבת בכח לקחת אותם לשם. לדבריה "ילדים לא רלוונטיים".
ניסיתי לפחות לבקש שינוי מיקום כמו שזה היה בעבר אבל גם ללא הצלחה פקידת סעד מסרבת בתוקף.
רוצה לשאול מה עושים במצב דומה? מה עושים עם התנגדות הילדים? מה עושים שפקידת סעד אומרת אין דבר כזה שילד לא רוצה לראות את אבא בגלל שהוא לא מרשה לו לטוס?