שלום .
אבקש להיות ממוקד בשאלתי ולשים את האצבע.
קרה מקרה ביטוח למבוטחת ערירית בפוליסת ביטוח חיים, המבוטחת קבעה חמישה מוטבים בפוליסה.
עובדות ,
שולמו תגמולי הביטוח לארבעה מוטבים שהם בחיים.
מוטב אחד ערירי בחייו נפטר עשר שנים לפני המבוטחת (הוא לא נגרע מרשימת המוטבים).
כאן מסדיר סעיף 44(ג) לחוק הביטוח את חלקו בתגמול, במותו ערירי בחייו, לא השתכללה ואף לא היתגבשה זכותו כמוטב, התגמול חוזר לסכום הכולל ומשולם בקרות מקרה ביטוח למבוטחת, ומשולם למוטבים שבחיים.
כאן אני שם את האצבע.
היתכן שהוראות צוואתו,בהם ציווה את כספי הביטוח חיים שלו לנהנה,יחסו על כספי המבוטחת
זה הרה איננו עיזבונו .