אנסח את שאלתי בקצרה: שמי נופר בת 30, דודה שלי בת 60 חולת שחמת הכבד, מצבה הרפואי לא פשוט ולא ברור כמה שנים עוד נשארו לה. יש לה ילד בן 12 והיא החליטה שאני אהיה האפוטרופוסית שלו (גוף ורכוש), לילד אין אחים או אבא.
הגשנו את הטפסים לבית משפט, ששלחו בקשה לתצהיר מהרווחה. הרווחה בעיר המגורים משום מה החליטו ליצור את כל הקשיים האפשריים , אין לי עבר פלילי ואני בחורה נורמטיבית והם עדיין מערימים עוד ועוד קשיים ולא מזמינים אותי לשיחה. עד כדי כך שעקפתי אותם ופניתי ישירות לבית המשפט שנתן לי אפוטרופוסות זמנית.
השאלה: מה בדיוק ה"כוח" של הרווחה בסיפור הזה? עד כמה עובדת סוציאלית יכולה להחליט על חייו של ילד בן 12 שאמו החליטה שרק אני אדאג לו?