עם כל האלימות נגד נשים שסובבת אותנו, ונשים שחייהן הופכים הפקר אני מרגישה צורך לשתף:
אני מיואשת וחסרת תקוה ממערכת המשפט שאמורה להגן עלי ועל בתי.
לפני שנתיים וחצי חתמתי עם אביה של בתי על הסכם פשרה במסגרת קד"מ בבית המשפט.
מאז חיי הם גיהנום. אין לי רגע של שקט או בטחון. חייה של בתי מלאי סערות. והאדמה רועדת לשתינו מתחת לרגליים.
האבא של הבת שלי מפר סדרתי של כל סעיפי הפשרה שחתמנו עליה אבל הכי חמור זה הפרות ההסדרים שהולכות ומסלימות.
בהתחלה הוא החליט שהוא לא מסכים להסיע את בתנו אלי הביתה בימי חמישי ב- 19:30, בניגוד לסיכום שלנו בפס"ד. ובכל שבוע שני היה ריטואל קבוע שאני שואלת אותו אם הוא מביא את בתנו והוא צורח עלי בטלפון ואני נוסעת אליו.
בחלק מהפעמים כשבאתי לאסוף את בתי ממנו הוא סרב לפתוח את הדלת והשתולל בתוך ביתו כשהבת שלנו נמצאת שם איתו בפנים בתוך התקף הטירוף שלו (היא היתה אז רק בת 2.5)
אחר כך החליט לעלות שלב בהפרות ולחזור איתה לביתו בימי חמישי לקראת השעה 20:30-21:00 (כשהיא רק בת 3). כשהייתי באה לאסוף אותה ממנו היא כבר היתה מותשת ועייפה.
פניתי מספר פעמים למשטרה בבקשה לעזרה אולם הם לא עושים עם זה כלום. ומה שיש להם לומר זה את צריכה לפנות לשופטת.
לפני מספר חודשים הוא החליט להעלות עוד שלב בהפרות והתחיל להלין את בתנו אצלו בימי חמישי בניגוד להסדרים שלנו, להיעלם איתה בחגים, ולשנות את הימים כרצונו. וגם בזה המשטרה לא מתערבת.
בכל פעם שהגשתי נגדו תלונה על הפרת הסדרים בחקירתו הוא בדה עלי תלונות שקריות שאני מאיימת עליו (הוא אמר לי שהוא יחנך אותי לא ללכת למשטרה).
במקביל הוא נעדר רבות מההסדרים בשל עבודתו ואני תמיד גיביתי אותו ודאגתי שישמר קשר טלפוני רציף בינו לביו בתנו כשהוא נעדר.
הוא לא מאפשר לי להיות איתה בקשר כשהיא אצלו ולעומתו אני דואגת שישמר קשר טלפוני שוטף בינו לבין בתנו כשהיא אצלי.
הוא לא מסכים לתקשר איתי וניתק אותי בוואטסאפ, לא עונה לי לסמסים ומיילים, לא מוכן לעדכן אותי לגבי מצבה הבריאותי של בתנו. מיותר לציין שאני דואגת לעדכן אותו בכל מה שקשור בבתנו.
בשנתיים וחצי מאז שחתמנו על הפס"ד הוא הגיש לא פחות מ- 6 בקשות שונות לבית המשפט (בקשה לשינוי ימי ההסדרים, בקשה להטרדה מאיימת שבגינה קיבל נזיפה ועוד ועוד). מיותר לציין שאני בקריסה כלכלית ואין לי כבר מאיפה לשלם לייצוג משפטי ולבד אני לא מסוגלת להתמודד.
בכל שנה הוא מונע את ההרשמה של בתנו לגן כדי להפעיל עלי סחטנות בעניינים אחרים שאין בינינו הסכמות. ואני נאלצת לפנות לבית המשפט שיתערב.
בכל התגובות שהגשתי לבית המשפט כתבתי בצורה מפורטת על כל ההפרות, מידור הקשר, חוסר התקשורת, התקיפות האיומים. ובכל הדיונים שהיו אני תמיד מבקשת רק דבר אחד מהשופטת בבקשה תשלחי אותנו לתאום הורי.
נשלחנו ל-3 תאומים הוריים, שניים הוא פיצץ בתחילת הדרך ואת השלישי הוא טירפד. המתאמות ההוריות שלחו לבית המשפט דוחות מאוד לא מחמיאים על התנהלותו של אביה של בתי אבל גם מהם השופטת מתעלמת.
לפני 6 חודשים אחרי שנתיים של הפרות חמורות פניתי לשופטת בבקשה לביזיון בית משפט אולם עד כה היא לא טרחה לתת תגובה לבקשה! רק בשבוע הבא יש לנו סופסוף דיון. אומרים שגלגלי הצדק טוחנים לאט... אבל אני אומרת שחיי וחיי בתי הפכו להפקר תחת ידיה של שופטת מאוד אדישה.
אחרי שהגשתי את הבקשה לביזון הוא הסלים את ההפרות ובראש השנה האחרון לא השיב את בתי (שהיתה אז בת 3.5) ביום שהיה אמור להשיבה, ניתק את הטלפון שלו אף אחד ממקורביו לא ידע היכן הוא. במשך יום שלם ניסיתי לאתר אותו. עבר עלי יום של התמוטטות נפשית, הייתי בטוחה שקרה להם משהו נורא. יום למחרת הוא ענה לי לטלפון ועדיין סרב להשיבה. הגשתי בקשה להשבת קטינה חטופה, שבעקבותיה השופטת מינתה
אפוטרופוס לדין.
האפוטרופוס לדין המליצה להוסיף לאביה של בתי לינה בימי חמישי, שכן לטענתו יש בעיית מעברים ביום זה! ("בעיית המעברים" היא שהוא מסרב להשיבה בניגוד להסכם שלנו). היא למעשה המליצה להוסיף לו לינות באותם ימי חמישי שבמשך שנתיים מתבצעים בהן הפרות חמורות! לדבריה יש כאן "פצצה שצריך לנטרל". אני אמרתי לה שההמלצה שלה רק תחזק לו את הביריונות ושזו תהפוך להיות הדרך שלו לייצר מציאות. אמרתי לה שגם אם תנוטרל "הפצצה" הזו הרי שביום שאחרי תקום לה "פצצה" חדשה שבגינה הוא יהפוך את חיי וחיי בתי לגיהנום. על זה היא ענתה שסביר להניח שזה מה שיקרה ושנצטרך לנטרל בכל פעם פצצה אחרת.
כשאמרתי לה שהבעיה שלנו אינה בעיית מעברים אלא אב שבוחר לעשות לעצמו דין, שנמצא בהורות משותפת ומסרב לתקשר עם האימא. על זה היא ענתה לי שפעם היא חשבה שלא ניתן לקיים
הורות משותפת ללא תקשורת היום היא מבינה שזה אפשרי.
יש לציין, שאביה של בתי ואני נמצאים בהסדרים של כמעט חצי חצי. ובשום שלב לא ביקשתי לצמצם את זכויותיו או למדר אותו מחייה, נהפוך הוא. אני רק מבקשת שיוקיעו את ההתנהגות האלימה "ושיאלצו" אותו ללכת לטיפול רגשי ולתאום הורי.
ברקע יש גם
אלימות כלכלית,
מילולית וגם אלימות פזית. הוא תקף אותי פעמיים (לא תקיפה פיזית חמורה "רק" זרק אותי על הרצפה) והוא מתנהל באיומים וביריונות כבר 4 שנים מולי. כל הזמן מדברים על בעיית אלימות במשפחה אבל אני חייבת לומר שאני כל כך מיואשת מהמערכת כי היא עצמה זו שמעודדת גברים ביריונים ואלימים להסלים את ההתנהגות שלהם.
טופלתי שנה במרכז למניעת אלימות, אני מטופלת בשנה האחרונה אצל מטפלת נוספת שמתמחה באלימות במשפחה והיא אובדת עצות. יש לי עו"ד ממש מקסימה שבאמת מנסה לעזור לי אבל גם היא אובדת עצות אל מול שופטת שלא מגינה עלי ועל בתי.
עד לפני שנה וחצי הייתי משותקת מפחד. פחדתי ממה שהוא יכול לעשות לבת שלנו, מהתפרצויות הזעם שלו מהטירוף.
היום, אחרי 4.5 שנים של טיפול אינטנסיבי אני מרגישה שהתחזקתי, שנמאס לי, שבא לי לעשות מעשה - לזעוק את הסיפור שלי החוצה.
אני בטוחה שאני לא היחידה.