לפני 11 שנים הכרתי אותה ו.. וואו, הייתי מאוהב.
לפני 9 שנים עשינו זאת, התחתנו. היינו הזוג הכי חזק שיש, הבאנו 2 נסיכות מדהימות לעולם והקמנו עסק.
לפני כשנתיים, לאחר 6 וחצי שנות נישואין, 2 נסיכות והקמה של חדר כושר הגיע הפיצוץ.
לפיצוץ היו הרבה הכנות והקדמות שכנראה התעלמתי מהן.
בפיצוץ היא כנראה איבדה שליטה. היא השתוללה, הרביצה לי ושברה את הבית-- והכל מול הנסיכות שלנו.
למחרת נלקחתי לתחנת משטרה בעקבות תלונה על תקיפה.
מפה לשם התברר מהר מאוד שמדובר בתלונת שווא. באותו הרגע אבד האמון שלי בה, אך החלטתי שאני לא מוותר. הלכנו לייעוץ ולטיפול זוגי אבל שום דבר לא עזר להתגבר על אובדן האמון.
בנוסף לכך הופתעתי לגלות שלמרות שהתלונה התגלתה כתלונת שווא היא מתכוונת להשתמש בזה שוב ברגע כדי להעמיד אותי במקום.
לאורך כל הזמן הזה הדהד הנושא שאני צריך לצאת מהעסק שלנו ושהיא רוצה אותו.
כשהבנתי שהמצב לא יוכל לחזור לקדמותו ואף יכול להיות יותר גרוע, החלטתי לעזוב ולעזוב כמה שיותר רחוק.
נכון, חלקכם יגידו שזה לא אחראי, מה עם הילדות ושזו בריחה.
אז נכון, כן, זו בריחה.
זה היה ניסיון להתעשת ולהתאושש ולשמור על עצמי מפני תלונות שווא נוספות. עברתי לעיר הדרומית, הכי דרומית.
מרגע היציאה מהבית העברתי לה בין 3500 -5000 ₪ בחודש לטובת הבנות מבלי להחסיר. הייתי מגיע פעם בשבוע עד שבועיים ליומיים כדי להיות איתן, כשבהתחלה זה עוד היה בבית שלה.
חשוב לציין שלפני כן הייתי אבא במשרה מלאה.
הייתי מוציא מהגנים, מבשל, מקלח, משחק ומרדים את הבנות בכל יום ויום. הקושי היחיד במעבר היה המרחק מהבנות שלי.
כשעברתי, כמו שהיא ביקשה ודרשה, לא התערבתי יותר בניהול העסק, לא נגעתי ואפילו לא הוצאתי תדפיסי של הבנק (נכון, זו הייתה טעות). היא לקחה את העסק ואת חשבונות הבנק לעצמה.
אומנם לקחנו הלוואות במהלך השנים לטובת פיתוח העסק אך תמיד עמדנו בכל והעסק היה רווחי.
הדרישה היחידה שלי ממנה הייתה ניתוק מוחלט שלי ממנה ומהתנהלות הכלכלית שלה.
בכל התקופה הזו שאני באילת המשכתי לנסות ולגשר על מה שקרה ולנסות להציל שוב את הנישואים שלנו בשבילנו ובשביל הבנות.
היא הייתה אדישה לנושא ודרשה שאחזור למרכז, ולא בכדי לחזור להיות משפחה אלא כדי שהיא תוכל להמשיך בשלה ולהפעיל אותי עם הבנות כשהיא צריכה. (כן, אני מאלה שקשה להם להגיד לא כשזה קשור לילדים שלהם.) בניגוד אליי, אצלה
גירושין זה ברגיל, זורם וקל. יש לה הורים גרושים יותר מפעם אחת, דודים, מכרים ובקיצור סביבה שכזאת.
למרות הכל היא החליטה לתבוע
מזונות וגם
הסדרי ראיה, שזה בסדר גמור מבחינתי, אבל בדיון הופתעתי לגלות שהיא דורשת ממני כ10,000 ₪ מזונות, מה שלא סביר בעליל מאדם שכיר בעבודה רגילה.
שוב, העסק, הרכב וכל מה שהיה לנו יחד נשארו אצלה. אני יצאתי מהבית עם בגדים בלבד.
בתום הדיון השופט קבע מזונות של 3,800₪ והסדר ראיה של יומיים בשבועיים, וכך היה. מה לא היה? לי לא היה חשבון בנק, והחשבון שכן היה - נשאר משותף איתה.
בדרישה הגיונית ביקשתי שתוציא אותי מהחשבונות בכדי שאוכל להתנהל בצורה נורמלית. היא סרבה.
לאורך כל הזמן היו ניסיונות לגשר עד שיום אחד היא החליטה שהיא רוצה
גט. הגיוני, סביר. התקבלה ההחלטה הסופית לפרק את החבילה ושכל אחד הוא לעצמו.
הנושא היחיד שעדיין ריחף היה הנושא הכלכלי. עד אותו הרגע היא לא הוציאה אותי מחשבונות הבנק ולא נתנה שוב דיווח על העסק.
בהחלטה משותפת הלכנו לרבנות תל אביב ושם, לאחר שיחות בהן אמרתי שאעשה מה שהיא תחליט ואם תרצה
שלום בית אני מוכן, היא התעקשה בתוקף שזה יסתיים ובאופן מידי.
במסגרת
בית הדין הרבני כתבנו הסכם שבו אני ממשיך לעמוד בהסדרי הראיה ובתשלומי המזונות ואני לא אדרוש דבר מהעסק. מנגד, היא לוקחת לעצמה את העסק, הפעילות העסקית, החשבונות של הבנות וההתחייבות הכלכליות. כמובן שבית הדין הרבני עבר, תיקן וחתם על ההסכם ומשם המשכנו לגט.
עד פה הכל היה כשורה, או לא בדיוק כשורה,
במהלך כל החודשים האלו, מהרגע שעזבתי את הבית, היו לה תלונות על קושי והאשמות שהסתברו כלא נכונות. ("אין אוכל לילדות" - ואני מוצא את עצמי בלחץ, מתקשר לאבא שלי שילך ויראה, והוא מנגד שלוח לי תמונה של מקרר וארונות מלאים אצלה בבית ומוסר לי כי הם כל יום אצלה שומרים על הבנות, עושים לה קניות והוא צילם כי חשב שהיא תגיד אחרת.)
בנוסף, הסתבר לי כי בשקט בשקט, מבלי שאדע, ההורים שלי לקחו על עצמם והיו בשבילה לכל דבר.
היא שמה את הבנות אצלם כמעט כל יום לכמה שעות, הן היו נשארות אצלם לסופ"שים, בקיצור סבא וסבתא במשרה מלאה++.
ונחזור לגט…
לאחר גט והליך גירושין היא אמרה כי תפעל לפי ההסכם ואני בתומי האמנתי.
שבועיים מיום הגט מתקשר אליי חבר ואמר לי שהיא מאורסת, אני בטוח שזו בדיחה ומתעלם. לאחר כמה שעות אני מתחיל לקבל הודעות וטלפונים מהסביבה והמשפחה לבדוק את הנושא.
וכך, שבועיים לאחר הגט היא התארסה. ולא, היא לא הכירה בשבועיים אף אחד. לא מזמן היא הודתה פנים אל פנים שהם כבר תקופה ארוכה יחד. הייתי המום, אבל אין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה. בדקתי מולה את נושא החשבונות ולהפתעתי קיבלתי תשובה שונה לחלוטין: "אנחנו נראה, אשחרר אותך עוד איזה 4 שנים כשאסיים עם הכל". "אשחרר אותך". זה באמת ככה, זה ממש סוג של כלא.
הסברתי לה שבעקבות המצב שאני נמצא בו תקופה ארוכה קשה לי ואין לי כמעט יכולת לשרוד, מה שלא ממש עניין אותה. הסברתי לה שאם זה ימשיך כך לא אוכל להמשיך לשלם מזונות. (רגע לפני שאתם קופצים, מזכיר שוב שלא לקחתי ממנה דבר. השארתי לה את כל מה שרצתה וגם המשפחה שלי תמכה בה והייתה איתה תמיד.)
כמובן שזה לא עניין אותה, ואז זה הגיע-- נשארתי בלי כסף.
ויש לזה סיבות, תירוצים או לא משנה איך אקרא לזה. כשהלכתי לפתוח חשבון בנק הוסבר לי שבגלל שיש לי חשבונות גדולים פעילים על שמי לא אוכל לפתוח חשבון רגיל אלא דיירקט, ושאני תלוי בה בכל נושא האשראי.
במהלך הזמן שלי באילת החלפתי מספר עבודות כי הייתי צריך לנסוע פעם בשבועיים ליומיים למרכז, וגם כי לא בטוח שאני חוזר בזמן. למה? כי לפעמים היא הייתה נעלמת ולא לוקחת חזרה את הבנות. פעם אחת באתי להיות איתן בסופ"ש כשהיא טסה לה ל2 לילות, רק שהיא חזרה אחרי שבוע, ואני חזרתי וגיליתי שאין לי עבודה. וזו רק דוגמה אחת.
אז נכון, תגידו לי, לך לרווחה, תעשה משהו - ועשיתי. להפתעתי גיליתי שכדי שהרווחה תפעל הבנות שלי צריכות להיפגע. כשהיא לא באה לאסוף את הבנות מהגן וההורים או האחים שלי הולכים - מבחינת הרווחה הכל בסדר. אני הלכתי אם היא נעלמת או שמה אותם לסופשים זה כאילו אני עושה זאת ורוצה לעשות זאת ומשם גם הגיע כל הנושא שלא ליידע אותי בעזרה
ואני חייב לציין שאני ממש לא כועס, אני אפילו מעריץ את המשפחה שלי על כל מה שהם עושים בשביל הבנות שלי, זה ממש לא מובן מאילו. אני ממש לא חושב שהבנות שלי צריכות לסבול ולהיפגע בגללה. וכמובן, כשהמוזנות נעצרו אני עוקלתי. מרגע שעוקלתי המצב נהיה קשה עוד יותר מבחינה כלכלית.
הסברתי לה שוב ושוב שאני יותר ממעוניין להמשיך ולהעביר לה מזונות אבל בשביל זה אני צריך שהיא תעמוד בהסכם וכמובן שהיא לא עשתה כלום.
עבר חודש, עברו חודשיים, ואני מתחיל לקבל מזל טוב. מסתבר שהיא בהריון, וממש לא ממני. ואז התחילו טלפונים מספקים ומהבנקים על חובות. ניסיתי להסביר את המצב המרוכב אבל ללא הצלחה.
הלכתי להוצאה לפועל בנוגע לחוב המזונות וגם הם לא ידעו לענות מה לעשות עם מקרה כזה. (הדרישה לתשלום הייתה רק שהיא מגיע בשני חלקים התובעת והנתבע ושם הסתבר שישנה דרישה להעברת הכספים והחשבון שלי לחשבון לה ופה מתחילה הבעיה כי מעולם לא היו לנו חשבונות נפרדים, גם בדרישה החשבון בנק שלי ושלה הוא אותו החשבון מה שיצר מצב לא ברור.
וככה ממשיכים...
עכשיו אני מתמודד עם תביעות משפטיות מבנקים, ספקים וחברות אשראי על חובות של העסק, כן כן - אותו עסק שלא שלי כבר שנתיים, והדבר המצחיק הוא שהוא גם לא שלה - בשיחה עם
עורך דין של הבנק הסתבר כי היא מכרה את העסק או יותר נכון העבירה בעלות על שמו לבן זוגה כמובן יש היא מתנהלת בחשבונות אחרים העבירה ממה שהיה למקום אחר
היא הכניסה את החשבונות למצוקה, הפסיקה לשלם לספקים ויצאה למהלך של
פשיטת רגל.
כשחזרתי ושאלתי איך זה הגיע למצב הזה ולמה עד היום היא לא ניתקה אותי ממנה ולא הוציאה אותי מהחשבונות היא ענתה שאני יכול גם לפשוט רגל או לשלם את החובות.
הצילו: אני באמת לא יודע מה לעשות. אני לא יודע איך מתמודדים עם מצב שכזה, והמשפחה שלי עוזרת בכל מה שקשור לבנות, לעזור לי מול הגרושה הם לא רוצים ולא מעוניינים וכלכלית אני לא יודע אם יש באפשרותם.
כיום אני במצב אני מעוקל מכל כיוון, ללא עבודה קבועה. ולא, לא קבועה, כי בינינו די קשה להעסיק מישהו קבוע בשחור ואף אחד לא אוהב להעסיק ללא תלוש.
ומה, מה אני בסך הכל רוצה? אני רוצה לחיות.
אני רוצה לצאת מכל התסבוכת שהיא הכניסה אותי אליה, להתחיל את חיי מחדש, אני רוצה להיות מסוגל לשלם מזונות אם בכלל מגיע לה עם כל מה שהיא קיבלה.
אני רוצה לתת לבנות שלי כל מה שהן רוצות.
אני לא רוצה להיות קשור אליה בשום דבר מלבד הבנות,
רק שתעמוד בהסכם שחתמנו עליו ושתוציא אותי מחשבונות הבנק ותיתן לי לנשום אוויר בפעם הראשונה מזה שנתיים.
אשמח לכל יעוץ ועזרה כי אני באמת מיואש ומתוסכל.