עברתי
גירושין לא קלים ועדיין עמדתי על הרגליים שלי .
היום בגיל כמעט 42 עם 2 ילדים יחסית כבר גדולים , אני יכולה לומר לכן שאני , זו בעלת הבטחון העצמי הבלתי מעורער .
זו שכל החיים לעולם לא הייתה פסימית למרות כל הקושי .
אני כמעט ונפלתי לתוך הבור החשוך ביותר .
הכרתי בחור , נראה טוב מדבר לעניין , נפגשנו ועל הפעם הראשונה הבנתי שהוא אהבת חיי .
אהבת חיי עד שהתחלתי להביע דעה .
בניתי חיים שלמים מסביבי .
ילדים ,בית, משפחה, חברים טובים, ובכלל חברים וחיי חברה מאוד עשירים וטובים . אחד המשפטים הראשונים שהוא אמר לי זה
"אני אתן לך לחזור למקום הטבעי שלך , להוריד את כל העומס מעלייך".
זה החמיא לי מאוד בזמנו .
היום אני יודעת שזה הדבר ההרסני ביותר שניתן לומר לאישה .
אז הוא הוריד מעליי את "העומס". הוריד מעליי את החברים שלי , את החברות שלי , את המשפחה שלי , את הילדים שלי , וכמעט כמעט גם את עצמי .
כן כן שקלתי לגמור על עצמי . לא היו לי הכוחות להתמודד מול מלחמת ההתשה הזו .
באופן שיטתי ושקט הוא היה מספר לי את "האמת" של חיי .
"את לא מבינה את זה עדיין אבל את סמרטוט של הגרוש שלך , הוא עושה בך מה שהוא רוצה "
"את סמרטוט של הילדים שלך הם מפרפרים אותך "
את סמרטוט של החברים שלך הם רק מנצלים אותך "
יום אחרי יום , חודש אחרי חודש כמעט שנתיים .
שתבינו ידעתי איפה אני נמצאת אבל לא הצלחתי לצאת משם .
אסור היה לי לצאת לשום מקום כי הוא מקנא .
אסור היה לי לכתוב לאף אחד כי הוא מקנא .
אסור היה לי לנשק את הבן שלי כי הוא כבר גדול !
עם הזמן הילד התחיל לפחד ממנו כנראה ולא היה מתקרב אליי שהוא בסביבה .
הוא לא אלים פיזית בנות . הוא התעלל בי נפשית, התעלל חברתית. הוא איים עליי כל פעם שילך עם נשים . הזכיר לי כל פעם שאני לא שווה כלום .
הכל בצורה שקטה ומתונה, ואז היה מחבק , מנשק , ומזכיר לי שהוא יודע מה הכי טוב בשבילי.
הוא שם אותי בתוך כלוב וגרם לי להאמין שרק הוא יכול "לסבול" אותי .
בשלב כלשהו התרחקתי מהחברות שלי בכדי שיפסיק לדבר עליהם לא יפה .
קמתי והלכתי ממנו כמה פעמים , אבל חזרתי בדיוק לאותו המקום .
הפחד
להישאר לבד גמר עליי .
בשלב כלשהו גם הפכתי להיות סוג של מגשימת פנטזיות . כמעט כמעט הוא לקח אותי למקום שאני לא מכירה וזה העולם של האורגיות וההתערבבות.
אין לי בעיה עם מי שעושה זאת , אך אני לא בנויה לזה והוא איכשהו גרם לי להאמין שכן . ואז גם היה מתעצבן עליי ואומר לי "רציתי רק לבדוק מה תעשי ואם תהיי מסוגלת" הייתי משתגעת ולא מצליחה להבין .
בשארית כוחותיי החלטתי שאם אני לא יוצאת משם אני שמה קץ לחיי .
יצאתי משם , נלחמתי בגוף שלי , בנשמה שלי . יצאתי משם !!!!!
חזרתי לחברים שלי אט אט ולמזלי הם הכילו אותי . הם לא היו חייבים .
חיבקתי את הילדים שלי כאילו ואין מחר .
הילדה שלי חיבקה אותי ואמרה לי "אמא אל תבכי אנחנו נעזור לך הוא לא ראוי לך , אני לא אוהבת אותו מזמן".
ואני ????? לא כאב של אהבה הייתה לי .
גם לא כאב של אכזבה .
אלא כאב עצום של חלל ריק ושל הלבד . הוא השאיר אותי לבד בעולם שהיה כולו שלו . עולם הזוי, מדכא, בלי טיפת חיים שם .
ניתקתי עצמי מתוך העולם הגשמי והתחברתי לעולם הרוחני שלי . שם מצאתי את הכוחות , את התשובות האמיתיות.
מאדם שהיה קרוב לסיים את חייו חזרתי לצחוק אפילו אם במקצת.
חזרתי לשיר עם עצמי .
חזרתי להשתטות.
חזרתי לאהוב את החיים .
בנות הקשיבו לי בבקשה
אני יודעת שזה קשה , זה אפילו קשה מאוד .
אבל זה אפשרי . אל תישארו במקומות האפלים האלה. אל תתנו לאף בן זונה להשפיל אתכם ובמיוחד לא בשם "האהבה".
אהבה היא חופש לא קנאה אובססיבית.
אהבה היא הדעה שלך ולא הדעה שלו .
אהבה היא לצחוק גם אם כואב לו .
אהבה היא אושר ולא מזוייף.
איך חברה שלי האהובה תמיד אמרה לי "תני ליקום לשדר " .
אל תוותרו על האושר שלכן .
היו עירניות ,
אלימות מגיעה בכמה וכמה צורות.